מה עוד אפשר?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
חברה טובה שלי הטיחה בי דברים קשים, חלק דברים הבנתי ממה נפגעה, כי לא פרשה אותי נכון, וגם היו לה צפיות מוגזמות ממני כחברה. בהתחלה היא בכתה מהלב אח"כ העלתה טונים ועברה לצורה פוגענית. בגלל שאני מאד מחבבת את חברתי ונגע ללבי שבכתה בהתחלה נתתי לה לרדת עלי, והגבתי בהסבר עניני,התנצלתי ובקשתי סליחה שנגרמה לה אי נוחות ונפגעה כל כך והסברתי במה לא פרשה כהלכה את מעשי, בהמשך שצרחה בצורה מתלהמת, שתקתי בהלם. כעת, קשה לי עם הדרך העדינה שבחרתי, אני פגועה. ואני חשה שיש כמה אפשרויות אם נמשיך בדיון בנושא- על איך שדברה בסוף-המריבה תעלה למערבולת: היא תענה, אני יענה, והשחיטה ההדדית לא תגמר. מצד שני בעברי הייתי שק חבטות שמבליג ואני לא מסוגלת לחזור לדפוס הזה. ב'לי להתנתק ממנה, ולמחוק את קיומה, אבל זה נראה לי בריחה, וחבל לי על החברות היפה. אני מחפשת את עצתך מה עוד אפשר לעשות , פרט ל: 1.להעלם, ולהפסיד אותה.(מה שכנראה אני עומדת לעשות,וחבל לי) 2.להתקיף ולהעיר על הצורה שבה הסתימה השיחה.והיא תתקיף בחזרה ללא סוף. 3.לשתוק ולהמשיך כרגיל,ובפנים לחכות בחרדה להתקפה הבאה, כשק חבטות.
היי הדר, את מעלה נושא מורכב ואני חושבת ששני המסרים העיקריים שלך הם: רצון לא לאבד את החברה אבל גם רצון לא לאבד את עצמך- הווה אומר שאינך מוכנה להיות שק חבטות- ובצדק. חברתך לא ניהלה את השיחה נכון (ואולי אפשר ללמוד גם מזה) משום שאולי התוכן היה מתקבל יותר טוב לו לא הייתה מתלהמת כל כך , אפשר להביע אי הסכמה או פגיעה- גם בדרך אחרת. השאלה היא האם אפשר לשלב את רצונך לא לאבד את החברה יחד עם רצונך לשמור על עצמך? למשל, לפנות לחברה, לבקש לדבר איתה, בשיחה עימה לא להכנס ל"היא אמרה אני אמרתי" משום שמזה אכן קשה לצאת אלא להגיד משהו על הפגיעה שלה והבנתך אותה (כלומר: להיות אמפתית אליה) יחד עם אמירה על הפגיעה שלך והרצון שלך ששיחות כאלו יתנהלו ביניכן אחרת... אפשר למצוא גם נוסח אחר שמתאים לך אבל מקווה שהבנת את המסר הכללי שלי, ליאת ליאת.