יאוש קיומי

אני חווה איכות חיים טובה ללא מחסור יעדים שהושגו מאוזן בהרגשה העצמית! אבל דברים לא מאתגרים אותי כמו בעבר ויותרמזה סידרתי את חיי שיהיה מרחב וזמן לזמן פנימי קריאה התרחבות עדין היאוש הקיומי הוא בלתי הפיך כי הפרספקטיבה נמצאת עמוק בהכרתי ובהיותי טיפוס משימתי. להוט ליעדים עבדתי רבות למתן זאת! וההרגשה טובה מהתמתנות אבל אין חזרה ממנה היציאה מ"חוץ לרחם" היא לכיוון אחד לא? נותר לשלם את מחיר התודעה? לפעמים יש הכלת המציאות סביבי לפעמים ביקורתי מעט!? ככה ממשיכים זה המחיר לתמיד?

הי שרון, אני ממש מזדהה איתך, כל מילה ומילה בדיוק כמו שאמרתי גם אני. כל השנים הסתובבתי בתחושה כזו עד שיום אחד למזלי הטוב שמעתי הרצאה שיהודים חשים בתחושות כאלה כיון שנשמתם רוצה בקרבת האלוקים, מאז התחלתי לקיים קצת מצוות וזה נתן לי משמעות וסיפוק לריקנות ותחושת הייאוש. מתנת החיים גדולה מאוד וכדאי להוסיף קצת תוכן רוחני. בהצלחה רבה שולחת חיבוק מרחוק

אולם הדת שאינה דעת היא אופיום להמונים בימנו של פחד והבטחות וודאות! ואילו דעת האמיתית היא אי ודאות קיומית שתכלית הידיעה שלא נדע! לכן הצדיק חי כל רגע כאלו זה רגעו האחרון! ואילו הדת כיום במובן הסוציולוגי היא הבטחות אמת אבסולוטית ודיכוי בעית השהיה באי ודאות קיומית שהיא סם ממיית לדעתי עדיף לסבול במצב קומי אותנטי טאי ודאי מכניסה לוודטות דתית כלשני כביכול! הבעיה בדת שהרוב חיים בפחדים ומסגרת חיצונית הנפש לא באמת מתבררת כמו שנדרש ולהיות בזה חייבים את הלחץ במישוור האי ודאיקיומי!

הי שרון, לא כ"כ הבנתי מה כתבת- אני התכוונתי לדת היהודית, אני לא הכרתי דתיים שחיים בפחד, ולא הבנתי מה כתבת על הצדיק. אני יכולה לומר לך מהכרות שלי עם אנשים טובים שהדת נותנת להם סיפוק ומשמעות בלי תחושת מחנק ופחד ונראה לי שזו גם מטרת הדת ומי שחי בפחדים אינו מקיים / מבין נכון את הדת. בכל מקרה הצעתי לך את מה שעשה לי טוב מתוך מקום ורצון אמיתי לעזור ולהועיל. שיהיה לך בהצלחה!