בין סכיזואידיות לחרדה חברתית

שלום ליאת, אני בת 18, לפני שנה גיליתי שהביישנות הקיצונית שלי נקראת חרדה חברתית. במקרים מסוימים אף סבלתי מקשיי נשימה באינטראקציות חברתיות , כך שאין ספק שאני סובלת מבעיה זו. מעגל החברים המאוד מצומצם שלי כולל שני חברים עימם אני נפגשת אחת לחודש או חודשיים, בעוד שבשאר הזמן אין בינינו קשר טלפוני או אינטרנטי. לאחרונה יצא לי להתעניין בהפרעת אישיות סכיזואידית ולתהות אם יתכן שהיא מאפיינת אותי ואם סכיזואידיות אפשרית גם עם מצב של חרדה חברתית. האופי שלי מאוד רגוע ואדיש, כך גם טון הדיבור שלי (נוסף על שקט). והעירו לי על כך הרבה פעמים. להט וחיות נדירים בי. בסיטואציות חברתיות שונות אני יכולה לחוש חרדה, או מנגד- אדישות מוחלטת, ובכל מקרה אהיה שקטה ואפגין פאסיביות. העניין שלי באחרים מועט מאוד, ואני מעדיפה את החברה של עצמי. הרבה פעמים אני מרגישה שלאחרים אין אף דבר מעניין או יעיל לחלוק איתי. למרות שאני לא רואה את עצמי כעליונה, מדי פעם אני מעט יהירה. ועדיין לפני אחרים אראה חסרת ביטחון. אני רוצה להתגבר על החרדה החברתית רק על מנת שאוכל להתמודד עם פרטים טכניים (שיחות טלפוניות, למשל) ולא כדי לשפר את חיי החברה שלי. חרדה חברתית נובעת מהפחד מביקורת, אך ברגעים שמבקרים או משבחים אותי (כששניהם קורים לעיתים רחוקות)אני כמעט תמיד אהיה אדישה לכך. יש לציין שלפני כמה שנים אובחנתי עם דיכאון קליני (הבחנה שלדעתי הייתה לא מדויקת כל כך) עליו התגברתי. אין לי יחסי שנאה כלפי בני אדם, אלא חוסר עניין וניתוק. מה את חושבת על המצב שלי? הוא נראה מעט תמוה וסותר.