שימוש בפורום

ליאת שלום, שוב אני מוצאת עצמי נעזרת בך ובפורום כמענה בין פגישות האנליזה. אני מניחה כי עודני נמצאת בשלב האבל על כל מה שעבד לי מהפסיכותרפיה ומנסה להבחין בין כל המכלול, בדברים המאוד מאוד קטנים שמקנה לי האנליזה. לצערי, ניכר כי אין יותר מקום לכתיבה במייל בין הפגישות, שלמרות ותדירותן עלתה, אני יוצאת מהאנליזה בתחושה כי יש לי עוד הרבה מה לומר. אני חוסמת עצמי מלכתוב למטפלת, תוך הבנה כי המקום הנכון לומר ולשוחח על הדברים הם בתוך הפגישה עצמה, אך למרות תובנה זו, אני חשה תסכול רב מעצם העובדה כי יכולת זו נלקחה ממני. החסך מוצא עצמו בכתיבה לפורום. מקווה שכרגע מבחינתך אין בכך כל מניעה. העזתי ואמרתי למטפלת כי מידי פעם אני נעזרת בפורום. ברור שלא פרטתי היכן בדיוק, ולמרות סקרנותי אינני יודעת מה היא עושה עם מידע זה. הפורום מקנה לי שקט בין הפגישות ומפחית במעט את התסכול האכזבה בהם אני מצויה, כנראה גם אכזבה מהמטפלת. לא בטוחה כי הפעם יאה לי האומץ לומר לה זאת. איך מתקדמים הלאה? אני עושה צעד קטנטן בימים בהם אני חשה ביטחון וקרבה ולא מאוימת וקטנה לידה. לרוב אני במאבק אימים עם עצמי מהי יכולת ומידת הפתיחות, האמון , הקרבה והערך המוסף בשיח גלוי ופתוח. בתוך תוכי אני כמהה למצוא עם המטפלת את האוזן הקשבת, הרגישות, הקרבה והחיבור המאוד מאוד עמוק מבפנים כפי שהיה מנת חלקנו בפסיכותרפיה וכזה שאפשר לי להיות אמיתית, כנה, רגישה וללא כל הגנות. הפאן הרגשי שבי זועק "הצילו" אני רוצה אותך איתי, אך לא מצליחה להתגבר על כל המלחמות והקולות הפנימיים שבי, שהודפים אותי ומטיחים בי כי יש בכך טעות להסיר את כל ההגנות וכל כך לסמוך ולשתף...