והאמת: תשובתך מעוררת בי תהיות..

אולי אם אכן היא לא עוזרת, אז בעצם היא "דפוקה" / לא טובה/לא מתאימה לי. ואולי אם טיפול פסיכולוגי אמור דווקא כן לעזור גם במשבר מסוג זה- מה שלא קורה בטיפול שבו אני נמצאת, מבלי להזדקק לאימון, אז אולי אני צריכה לחשוב על להפסיק אותו...? שאלה טובה. נתת לי חומר למחשבה.

ליאת, לצערי -לא. אפפעם לא ציפיתי וגם לא בקשתי עזרה ממנה בכתיבת קו"ח. אבל גם בנושאים האלו שאת העלית- על איך אני ניגשת לראיונות, על מה אני בוחרת, על מה אני יכולה, ומה אני רוצה וכל הבלאגנים האלו שיש לי כרע- גם בכל זה התשובה היא שלא. היא לא עוזרת. לא קרה עד עכשיו( כבר 4 חודשים מאז שאני לא הולכת לעבודה), ואני בספק אם יקרה... לא ברור לי למה. בכלל יש לי ספק לגבי המשך הטיפול. דמי האבטלה יסתיימו בקרוב, ועדיין אין לי עבודה חדשה. אני פוגשת אותה ארבע!! פעמים בשבוע- כשהיא למעשה קבעה את מס' הפעמים, וגם כשאני אמרתי לה שאולי כדאי שנצמצם את הפגישות כי לא אוכל להמשיך לעמוד בזה כלכלית, אז היא אמרה שלדעתה זה לא יהיה טיפולי עבורי, ולכן בעצם עשתה לי הנחה גדולה. ( ואגב- היא לא אנליטיקאית, אלא פסיכו' קלינית, ולא עושה אנליזה). גם המחיר הנוכחי קשה לי. זה הופך להיות בעייה. אני לחוצה. ומרגישה לחץ גם מהטיפול. מעלותו הכלכלית. וגם ממנה- בלמצוא עבודה כדי לממן את הטיפול. וזה מעורר אצלי תחושות לא טובות. לחץ, דאגה, אפילו כעס עליה. כאילו לא מספיק הקושי, העצב, הדכאון, הבלבול וחוסר האונים שיש לי כתוצאה מהמצב, (כאמור עבדתי עד אז במשך 10 שנים ברציפות ובאותו מקום), אז מתווסף לזה לחץ ממנה- שאמצא כבר עבודה- ולא משנה מה, העיקר שאוכל לשלם על הטיפול כי ברור שהיא מתקשה לתת עוד הנחה. וזה- בנוסף למה ששאלתי על המאמנ/ת- כי היא לא עוזרת לי בתחום העבודה... מעורר אצלי תהיות באשר לגורל הטיפול. אני מיואשת.