הימנעות ורגרסיה בשיח

ליאת שלום, כתמיד אני פונה אלייך ברגעי משבר ותקיעות בטיפול, תוך ידיעה כי תשובותייך והבנתך את הסיטואציה גם מרחוק, יש בהן כדי להניע אותי להמשך התמודדות ושיח עם המטפלת. עברתי לאנליזה 3 פעמים בשבוע עם אותה מטפלת שליוותה אותי במשך קרוב לעשור בפסיכותרפיה. עשיתי זאת ביודעין עם הסתקרנות רבה לבאות ורצון עז מתמיד להבין עוד יותר דברים מבפנים וכן בשל החסך של המפגש השבועי הבודד. לקח לי זמן להתחבר לתהליך החדש הזה ולחבור אליו אם בכלל. המקום שאני נמצאת בו מעורר בי התנגדויות ורגרסיה שרק הולכת ומתחזקת. אני מרגישה כי אני ננעלת מבפנים, כבר לא משתפת בשוטף האופף אותי ומלאת כעסים. למרות הרצון והשיח הפנימי שלי כן לחזור ולשתף אינני יכולה לעשות כן. יצרתי לעצמי מחסומים ואיסורים שנולדו בקרבי, אולי עקב הרצון העז של המטפלת לגעת בדברים ולא בצורה עדינה ומגוננת כמקודם, כך שהכול נראה לי לא לגיטימי יותר. כבר אין אפשרות לכתוב במייל כי מתפספס השיח בחדר, כבר אין מקום לדבר על מה קורה לי ביומיום כי איך זה יוביל לסוגיות כואבות ועוד כל מיני רעיונות שאיכשהוא שאבתי אותם ואינני מצליחה להרפות מהם. אין לי כוח. אין לי כוח להתמודד עם הקולות הפנימיים שבולמים אותי. אני כל הזמן שומעת שזה מפגר לשכב, לדבר דיי אל עצמי, לבוא 3 פעמים ולבזבז כל כך הרבה כסף ובעצם אין בכך כל טעם ואכן דבר לא זז. הקולות האלה, אל מול הקול השקט והעדיין שורד, שאני אכן כה זקוקה למפגשים האלה. שזה בעצם מה שנותן לי כוח ליומיום, לשרוד את היומיום. איך אני יוצאת מזה. ואולי אני לא רוצה לצאת מהמעגל הזה ויש בזה אמירה למטפלת איך את לא רואה שכל כך קשה לי ולמה את לא מוציאה אותי מזה. ומאידך האם אכן את הכול אני צריכה לשים עליה. ממש לא נראה לי.

ליאת הי, בהמשך להודעה הקודמת, אני רוצה לשתף אותך כי הסופ"ש היה לא פשוט. כל הזמן אני חושבת על שיח דמיוני ביני לבין המטפלת, מצרה על דברים שאינני אומרת וגואים בתוכי כל הזמן באי שקט הולך וגובר. כחלק מהשיח אני תוהה האם המקום שהגעתי אליו נובע מחוסר ביטחון וחוסר אמונה במטפלת . מרגישה כי אינני יכולה לסמוך עליה יותר וכי אין יותר את הביחד שהיה מנת חלקנו בעבר. ייתכן והיות בשל הידיעה כי היא לומדת ומעבירה הלאה את מה שקורה בחדר במסגרת ההדרכה חוסם אותי מלהיפתח. תודה!