עקשנות וקשיחות

מראש אני רוצה להגדיר שאני טיפוס של גבולות חזקים מאד בכל תחום.לכן כשהתחלתי טיפול והיה ענין שלא הייתי מרוצה בו, דברתי עם המטפלת שהביעה את עמדתה מאד בנוקשות. בלי לראות את הצד השני כלל, כאילו שאני לא נמצאת. או במקרה אחר שמבחינה טכנית לא יכלתי בזמן הרגיל, והמטפלת ענתה רק מה שקים אפשרי ואין לה יותר אפשרות לשנות בכלל כלום עד סוף הטיפול. בגלל שהייתי בטיפולים אחרים וחויתי מטפלות שהיו כדמות אמאית רכה מכילה ואוהבת, אני ממש בשוק לגלות שיש שיטה להיות קשים. האם גמישות בטיפול היא שלילית? האם להיות קשים למטופל זה יתרון? לא מספיק החיים עוד אדם קשה כמטפל? ואני פתאום קולטת שזה דפוס קבוע שלה אני אחוזת חרדה,כי כשדברתי איתה הרגשתי שקיר מולי, את יכולה להסביר לי מה קורה פה? מה עושים? ואיך לא אפול אצלה?או אולי לברוח?

הבסיס לקשר טיפולי הוא יצירת מקום בטוח. מקום שבו את מרגישה ש"רואים" אותך וקולך נשמע. לא נראה לי שאפשר לייצר זאת עם "קיר אטום". עצתי, תברחי ומהר!