שאלה גבולית

היי, האם גבולות בטיפול נועדו כדי להפוך את הקשר הטיפולי ממושלם לקשר שיש בו מגרעות ושמתאים למציאות ולקשרים אמיתיים שמתפתחים בחיים? כי הרי הקשר הטיפולי יוצר הרבה פעמים תגובה רגשית ותלות חזקה אצל המטופל, וזאת גם בשל העובדה שקיים מישהו שיושב מולך ומקשיב לכל בעיותייך ומכיל אותך. האם ללא הגבולות, קשר כזה יחווה כ"מושלם" מדי ביחס לחיים האמיתיים, מה שימנע כביכול צמיחה, ועל מנת לדמות אותו למצב האמיתי, קיימים גבולות? כשהגבולות בעצם הן כלי אחר לטשטוש מושלמות, שבחיים האמיתיים יכול להתבטא בדברים אחרים כגון: חוסר הקשבה לעיתים מהצד השני, חוסר אמפתיה מספיקה, אי הכלה מוחלטת וכו'? תודה

התכוונתי לגבולות נוקשים ורבים.. לא רק לעובדה שמטפל לא יכול לשמוע אותך מהבוקר עד הערב, אלא גם על הדיוק בזמנים, איסור על מגע, המנעות מיצירת קשר בין לבין וכאלה... בסדר, אז מטפל לא יכול להיות בשבילך 24 שעות ביממה, אבל מה זה שייך לזה שיש איסור מוחלט לחרוג אפילו דקה מהחמישים דקות האלה למשל? או מגע..