איך זה ש ..
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
מטפלים כ"כ בקלות מסוגלים להגיד "התעריף שלי הוא" כמה מאות שקלים... מינימום 200 ואני שעובדת בשכר מינימום מאוד קשה לי לבקש מהמעסיקה העלאה ושכבר כן בקושי הבאתי את עצמי לבקש אז סירבו כי טענו שכלכלית לא יכולים להרשות לעצמם (העלאה של 2 שח...).. ואז איך אפשר לא להרגיש שמטפלים פשוט חיים בפלנטה אחרת או באזשהו מקום לועגים למי שמרויח מעט? ולמה זה כ"כ קשה לבקש אפילו כסף שכן מגיע לי? למשל מתי שמשלמים לי על שעות עבודה אם הן לא עגולות אז מעגלים לי כלפי מטה.. עקרונית זה מעצבן. מצד שני אם אני יעיר על זה למעסיקה אז אני יצא ממש בן אדם קטנוני וכבד וזה יעכיר את היחסים במקום עבודה. אני מתה 'לחנך' אותה שתפסיק למצוא דרכים איך לשלם לי פחות שקל פה ושקל שם... אני עובדת את העבודה אבל הקטע הזה מעצבן. והערתי לה פעם על משהו דומה בעניין אחרת. כמה אפשר להעיר שוב ושוב שהיא לא בסדר? כאילו להטפל לקטנות.. הבעיה שהדברים האלה עקרונית ממש מפריעים לי..... ובנתיים למטפלים אין בעיה לבקש ממטופלים המון כסף עבור כל פגישה. זה משגע כל העיוותים האלה
היי מישלי, מבינה את התסכול שלך אולם אני חושבת שקל "להטפל" למטפלים מתוך חוסר הבנה של העיסוק הטיפולי. מטפלים למדו הרבה מאד שנים כדי להרוויח את לחמם כך שלגיטימי שיבקשו תשלום. כפי שרופאים מבקשים כפי שעורכי דין וכפי שרואה חשבון מבקשים. אולי קשה להכיל זאת על מטפלים בגלל שעיסוקם הוא בנפש. אני חושבת שהכעס האמיתי הוא על עצמך ? ועל כך שאינך מצליחה לבקש העלאה ?ואולי הכעס הוא בכלל על התחושה שהיית רוצה למצות את כישורייך יותר טוב מבחינה תעסוקתית? אם זה כך, כעס לפעמים הוא מנוף לצמיחה ואם את רוצה להרויח יותר חשוב שתשאלי עצמך "איך אני יכולה לעשות זאת" כי כעס על מי שכן מרויח לא מוביל למקום טוב ובונה אלא רק למקום מתסכל עוד יותר. ליאת.