מלחמה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום.. אני פונה לפה דוקטור כי אני חייבת להודות, כמה שאני מנסה להמנע מהמחשבה, אני יודעת שיום אחד אני ירים ידיים וישים סוף לחיי. לא עובר יום בו אני לא חושבת על זה,זה מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי לכל מקום, ניסיתי הרבה שיטות התמודדות, פסיכולוגים, כדורים, אפילו סמים ואלכוהול,שום דבר מזה לא עזרת תמיד זה רק דחה או השקיט את הטרור שאני עוברת עם עצמי ואחרי זמן קצר זה חזר. המלחמה היומיומית הזאת מעייפת ולא מובילה למשהו שמרגיש כהתקדמות או כמועיל. אני מתאפקת אבל לא מצליחה, כשאני חושבת ככה וכשאני אני בוכה, זה לא בגלל מה שאני עוברתת אלא בגלל שאני מאוכזבת מעצמיומצטערת בפני עצמי שאני לא מסוגלת ליותר טוב. אני מחפשת פתרונות, בבקשה יש לך עצה כדי למנוע את הכניעה מול הקושי שלי? אני לא רואה את האור בקצה המנהרה, כמה שאני מנסה לשמור על האופטימיות, הכל נשאר חשוך יותר ויותר.
היי גבי, נשמע שאת חווה כאב גדול רוב הזמן. קשה לי להציע פתרונות קסם אני לא מאמינה בהם. אני כן חושבת שהפתרון הוא משהו לטווח ארוך יותר ולפעמים השינוי מגיע דרך רגעים קטנים וצעדים קטנים (ראי הודעה למטה שכתבה אביגיל בתגובה למי שכתבה על "יאוש אינסופי")מאמינה שחשוב למצוא מטפל/ת שתתחברי אליו או אליה, שחשוב שתתמידי בטיפול גם אם קשה, מאמינה שתמיד יש סיבות לחיות לפעמים רק העננים השחורים מסתירים אותן .. ליאת
שמשתמשים בחולשותיך כנגדךת לכן אני מבקשת אם יש לך מישהו שאת יודעת ומכירה ששווה לנסותץ אשמח ליעוץ , אחרת אני לא רואה דרך לצאת ממה שאני נמצאת בוא כבר שנים, זה יאוש באמת אינסופי כי זה מלווה אותי מאז שאני הייתי ילדה מאוד קטנה, אני לא מוקפת לא משפחה, אין לי בן זוג, אני רוב הזמן עובדת כדי להרוויח כסף לקיום החסר טעם שלי, זאת ההרגשה. אין לי מי לאהוב ואין מי שיאהב אותי, אין לי ערך אמיתי עם כל מה שעברתי בחיי, יש לי רק עבודה, שפה וכמה כשרונות שלא מביאים כלום. לא תעודות, לא בגרות, לא תואר שלא סיימתי, אין לי תמיכה ממשפחה או מחברים וגם לא מעצמי. הסוף נראה קרוב, הוא תמיד היה נראה ככה, אני אפילו כבר כותבת בשבת את ההודעה הזאת בזמן ששמרתי לפני כן , לא איכפת לי מכלום. אני רק רוצה להיות מאושרת. אין לי מושג איך לעשות את זה.לא חוויתי רגע אחד כזה בחיים שלי. הכל היה מלווה בקשיים פיזיים ומנטליים, זה מרגיש כמו גלגל בלתי פוסק של רוע. שום דבר אצלי מעום לא היה עקבי, תמיד מלא בשינויים, מאילוצים כאלה ואחרים. הרדיפה האינסופית הורסת אותי, ולא נשאר בי רצון לכלום. לא בא לי לחיות, לא בא לי עוד שניה אחת מהסבל הזה, שלפי ההרגשה והנסיון רק ילך ויגדל עם השנים.אני מפחדת מזה עד כדי כך שאני מוכנה לשים לזה סוף.
תודה על תגובתך ליאת, יש מטפל שאת יכולה להמליץ לי עליו? נכוותי המון מ"מטפלים" ויש בי חשש גדול לנסות זאת שוב, להפתח אל אדם לא מוכר ולגלות לו את כל מהשאתה שומר בסוד מכולם, אפילו מעצמך, ולהבין שהאדם שמטפל בך רחוק מלהבין על מה אתה מדבר ויותר מזה משתמש בכל מה שיי
היי גבי אני לא יכולה להמליץ על גבי הפורום אבל אני כן מאמינה שקיים אותו מטפל שמתאים לך אם באמת תתעקשי למצוא אותו...אולי אין לך לכאורה כלום כפי שכתבת אבל גם יש לך הרבה- את עצמך. אדם יכול לייצר לעצמו מציאות טובה בכל רגע נתון ... ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
