אבדן

היי ליאת ! מה שלומך? מקווה שאת בטוב . לא מזמן במסגרת עבודתי כמדריכה בבריאות הנפש , נפטר אדם מקסים שהייתי חלק מתכנית השיקום שלו . הייתי קשורה אליו יחסית לאחרים ועכשיו אני מגיעה לעבודה והוא כבר לא שם וזה מוזר כי התגברתי על כך , יותר חשבתי על כך שעם כל הצער הסבל שלו נגמר . הוא היה נורא חולה ומאדם תוסס וחי הוא נכבה עם הזמן מבחינה בריאותית . ואז חשבתי לעצמי האם גם עלי המטפלת שלי תתגבר כל כך מהר במידה ויקרה לי משהו ? באחת השיחות שלנו בטלפון סיפרתי לה ואמרתי לה שאין לה כל כך מה לחשוש לחיי , כי האדם שהכי חששתי לחייו ואהבתי אותו במסגרת עבודתי נפטר והחיים מסתבר פשוט נמשכים . היא אמרה לי כמובן להפסיק לדבר שטויות . אני מניחה שמה שעשיתי זה פשוט השלכתי עליה את התחושות שלי , כלומר שאם פשוט התמודדתי בקלות עם אבדן מהסוג הזה אז זה אומר שהיא גם תתגבר עלי מהר ובעצם אין לי באמת חשיבות בחייה באותה מידה שלה יש זה כאב. כמובן שהקשר הוא אמיתי וישנה חיבה אמיתית בינינו אך זה חסם אותי במידה מסוימת , אני עדיין אוהבת אותה אך רוצה להפסיק להרגיש שהקשר שלי אתה הוא המציאות בעת שהוא ההפך הגמור מכך . אני פשוט רוצה קשר מציאותי כזה כמו שיש לי אתה במציאות , מציאות בה החסרון שלי מורגש והמקום שלי לא ניתן להחלפה . אני מרגישה שאני מרגישה מרומה ומטומטמת שאני אוהבת וקשורה לאדם שחסרוני לא יורגש בחייו . סתם לא משנה, לי זה מרגיש מטומטם להתעסק בזה בכלל .