לא תחילף אמא

אני לא הבת שלך, את לא תחליף לאמא שלי אני רק מטופלת לשעבר. זו רק עבודה שנגמרה. אני צריכה לזכור את זה לא להתבלבל, להיות מציאותית. אני אדם נרמטיבי ורציונלי. רק לא להתבלבל. אז מה היה ביחד שלנו שמבלבל אותי? מי אני ביחס אלייך? אני מישהי שחלקה איתך את הדברים הכי אינטימיים שלה. אני מישהי שלמדה ממך הרבה, שהסתכלה שהבינה והפנימה. אני מישהי שראתה בך אוניה ומגדלור בימי סערה. אני מישהי שאוהבת אותך ומעריכה אותך מאד כמטפלת וכאדם. אני מישהי ששמחה איתך כשהילדים שלך התחתנו וכשהנכדים נולדו. אני מישהי שהקול שלך הוא הקול הפנימי הטוב הסלחן והמעודד שלה. אני מישהי שהקשיבה לך, שדברים שאמרת הצחיקו, הכאיבו, איכזבו, שמחו, איתגרו, הרגיזו והעירו אותה. אני מישהי שלומדת ממך ואת חשובה לה כבר שליש מהחיים . אני מישהי שהכרת קפואה עם מנעד רגשות וטווח מחשבה מאד מצומצמים ולימדת אותה שפה חדשה. אני מישהי שהכרת את בעלה ואת הילדים שלה. שהיית שותפה להריונות וללידות. אני מישהי שעזרת לה להבין מה דורשת זוגיות טובה. אני מישהי שהיית לידה כשעיצבה את הזהות האמהית שלה. אני מישהי שניסית שחשבת שהתאמצת ושהגעת אליה. אני מישהי שאמרת לה שפרידה היא לא ניתוק. גם אם רק חלק מזה יתקיים ביני לבין הבת שלי אהיה מאושרת, ארגיש שהצלחתי באמהות. אבל למה אני שוב מתבלבלת זו עבודה ולא תחליף אמא. מה עושים עם הבלבול הזה? איך מיישרים אותו? איך מתאימים את הקשר הזה למציאות?

גרמת לי לבכות. ולהיזכר בה. רק שלי היא שקרה. היא גם אמרה לי( ואפילו כתבה לי) את המשפט האחרון שכתבת כאן- שפרידה היא לא ניתוק. אבל ....ועוד איך ניתוק. ניתוק מוחלט. מחיקה. לצמיתות. נטישה. חדה. בבת אחת. בלי סיום. ככה. בבום. גיהנום. שמסתבר שלא עובר. עדיין בתוכי. הרס את חיי. ( במציאות. לגמרי. זה מקרי שאבדתי את עבודתי אחרי 10 שנים, בדיוק חודשים ספורים אחרי שהיא נטשה אותי בצורה הזאת?!)...-שא' רטורית. מתארת לעצמי שאף פסיכולוג לא יוכל להגיד שזה "יד המקרה"... הרס. מוות.

וואו.....רגשות עוצמתיים, האם אתן נפרדות? התחושה הזו כל כך מוכרת לי, כשנפרדתי מהמטפלת כך הרגשתי בדיוק.... היום חזרתי אליה ועדיין בטיפול...כן היא לא אמא אבל היא הרבה מאוד בשבילך ולא סתם עבודה שנגמרה ואני בטוחה שגם את הרבה מאוד בשבילה, בהצלחה, מיכל