התמודדות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ליאת ומראש תודה!אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי בגלל אלימות בעיקר ריגשית וגם פיסית שסבלתי בילדותי מאמי.כיום אני אשה בוגרת בעלת משפחה מקסימה ,עובדת ואקדמאית אך עדין העבר מרחף ולא מרפה.המטפל הציע לי להתנתק ממשפחתי,הוריי ואחיי שגם כיום ,יתכן ובגלל רגשי אשם ,נמצאים בקשר רופף למדי איתי. כל חיי היה לי חשוב לשמור על קשר קרוב,חלמתי על משפחה מאוחדת ודואגת ואיכפתית אך לצערי, אני נוכחת לדעת שכל אחד חי את שלו עם מעט אחוה כלפיי. קשה לי מאוד לבצע זאת, בעיקר בגלל אבי האהוב המבוגר,ונכון שהוא בחר את בחירותיו בחיים(הוא גם סבל מאמי אך היה חלש לידה)הוא כמעט ולא מתקשר .האם לדעתך דרך של ההתנתקות תועיל? מפחדת שאחרי 120 אתחרט ואסבול.הורדתי את מינון הביקורים והטלפונים -אך קשה...מנסה להתמקד בכל הטוב שיש לי,אך עדין זקוקה ומחפשת אהבה שלעולם לא תהיה לי. אשמח להחכים גם מנסיונם של אחרים פה...
היי יעל, אני מבינה את הקושי ואת האמביוולנטיות. אישית- לא מאמינה שאפשר להתנתק לחלוטין. גם אם מתנתקים חיצונית, הרבה פעמים פנימית הכל חי. יכול להיות שהמטפל דיבר על איזו נפרדות פנימית? אולי גם על הורדת מינון הקשר? אולי על המקום שזה תופס בתוך חייך? בודאי שאם מדובר בקשר חד צדדי או כזה שמביא לך בעיקר שחזור של תחושות ישנות אז לעיתים צריך לשים איזשהו גבול...איזה? , אני לא יודעת מניחה שאת והמטפל שלך יודעים יותר ממני. ליאת ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
