לנפש אין טיוטה

הייתי מאוד רוצה לשמוע אם קראתם את הספר או הכתבה שהתפרסמה ומה דעתכם? מה דעתך ליאת? אי אפשר ממש לדעת מה היה בטיפול ואי אפשר לשפוט אמא שאיבדה בת ובכל זאת היא מאוד ממורמרת על הפסיכולוגית שלה... אני חושבת שהיא הגזימה...הרבה מהתחושות שלה גם אני מרגישה כלפי הטיפול, אבל יש הרגשה שהיא לא בקשה את מה שממש רצתה מהמטפלת ועזבה אולי מוקדם בלי לדבר על הצורך שלה בחיבוק.... הנה קישור http://www.israelhayom.co.il/article/166023

אכן קשה לשפוט אמא שעברה טרגדיה כזאת. אני כמעט בטוחה ששום חיבוק לא היה עוזר לאחות שבר כזה אלא רק הורס את הטיפול כטיפול, שיכול להיות שבכל מקרה לא היה מסוגל להכיל טרגדיה כזאת. הציפייה שהמטפל יענה על כל מיני פונקציות, לא ממש ראלית. אני מקווה שהכתיבה שלה הוותה לה הקלה למכאוביה ולכעסיה, אין כמו כתיבה לעטוף כאבים. בעוד עשר שנים שתיהן (אולי)יבינו ... ליאת, אני חושבת שקל להגיד "למה לא עזבת" פחות קל באמת לקום וללכת מיד במערבולת כזאת. לעתים לוקח זמן לעקל את הצורך של לקום וללכת. ואגב, מה מטפל אמור להרגיש שהוא גיבור של ספר כזה?