הפנמת הקשר הטיפולי - האם זה ישים באמת?

הי ליאת, סיום טיפול (ואפילו מוצלח ומגדל) = סיום הקשר הקונקרטי עם המטפל. זה קשה וכואב ומרגיש שרירותי וחסר היגיון... הבנתי שה"תשובה" למעבר הכל כך חד מאינטימיות גדולה לחוסר קשר במציאות (וכן, אני יודעת שאפשר להתקשר ולאחל "חג שמח" או לעדכן בפגישה לאחר זמן מסוים אבל זהו בערך) היא היכולת להפנים את דמות המטפל ולקחת אותו איתנו הלאה לחיים (קצת בדומה למה שהתינוק אמור לעשות עם דמות האם בתהליך הספרציה שלו). אבל האם זה באמת אפשרי? למה זה מרגיש לי שזו רק דרך לכסות על הקושי שיש לכולם עם האתיקה המקצועית הנוקשה (שבה קשר טיפולי לא יכול אף פעם להפוך לקשר חברי בסיום הטיפול)? איך את מרגישה עם זה בתור מטפלת, במיוחד בפרידה ממטופלים שנפגשת איתם במשך תקופה ארוכה והייתה לך כימיה איתם? תודה רבה מראש, בלה.