חג שמח

היי ליאת, שוב אני.. נעשה לי מאוד קשה באנליזה.. כבר אין בינינו דיבור קליל ונעים, ואני רוב השעה שותקת. מנסה לא לפתוח כלום, לא לגעת בכלום, פשוט להפסיק. היא אומרת שהיא יודעת שנגענו בכמה דברים קשים, שהיא יודעת. אבל אני ממשיכה לשתוק, ובשתיקתי משתיקה גם אותה. אני מרגישה שאולי אנליזה זה לא בשבילי, שאני לא רוצה יותר לדבר, שאולי זה ביזארי להיפגש עם מישהו 3 פעמים בשבוע, לשכב על מיטה ולדבר. ולמה צריך להיזכר בכל פרטי הילדות? זה לא מתאים לי. אולי זה לא בשבילי. אולי צריך לחיות ודי. אני גם מרגישה שאם אפסיק, לא אוכל כבר לחזור לפסיכותרפיה רגילה. שלהפסיק זה לעזוב. שאני מסוגלת לעזוב וללכת משם. והיא, שלא בתגובה למחשבות שלי, אבל לגמרי באופן קשור, חושבת שצריך להתעמק ולהבין יותר איך ברגע אחד אנחנו אוהבות וקרובות וטוב לנו, וברגע אחרי- שנואות ודחויות והכל נגמר. והיא צודקת.. כי זו אכן תכונה כזאת שלי, להתקרב ולהתרחק בלי גווני ביניים. אבל אני לא יודעת איך להמשיך לדבר איתה. המעצור הפנימי כל כך חזק, שאני לא מסוגלת לחשוב או לעבד כלום. אני בקושי מסוגלת לדבר, טכנית. כשאני מנסה בבית, מדמיינת שאני שם, אני מגמגמת ונתקעת וקטטונית ובסוף נרדמת מרוב מאמץ. אשמח לרעיונות, אם יהיו לך.. חג שמח! ניצן

היי ליאת, המון תודה על מה שכתבת. זה תפס אותי ביום שזה בדיוק מה שהייתי צריכה.. באנליזה הכל זז מהר, אז רק אספר שבנתיים ניסיתי לדבר והיא (אולי) הרגישה מותקפת (ולדעתי זה בגלל דברים שהיא מביאה איתה, כי אני באמת בן אדם עדין וזהיר). על כל דבר שאמרתי שאני מרגישה או חושבת היא אמרה שהיא חולקת עליי מאוד. היא הייתה מאוד מעמתת ואפילו קצת תוקפנית. היה גם דיבור בינינו, ובתנאים שלה, אז אני חושבת שזה קצת הרגיע אותה. ובפגישה האחרונה הייתה התקרבות גדולה מחדש. לא גדולה-גדולה :-) אני עדיין נשארת קצת זהירה ולא מאוהבת בה כמו קודם, אבל אולי זה בסדר גם ככה. אמרתי שקשה לי שהיא חולקת על כל דבר שאני אומרת. שהיא לא יכולה לתאר מה שעובר עליי באזניי כמו תהליך כימי, באופן אנליטי וקר. שהיא צריכה לנסות קצת להרגיש אותי יותר. (כי היא אמרה לי שאני צריכה להרגיש ולא להבין). בכל אופן, אולי זה מוזר/טפשי לספר לך את כל זה, בלי שאת מכירה את כל ההקשר של השיחה.. אז אקצר ואומר שזה הוביל (לפחות מהצד שלי) לשיחה שיש בה התקרבות ומוכנות לתת אמון מחדש ולנסות. אני מקווה ש"הקצוות", כמו שכתבת יפה, ילמדו להתקרב קצת, עם הזמן.. שיהיו גווני ביניים אפורים ביניהם. לא רק לחבק או לבעוט. הרבה תודה על ההקשבה שלך, ניצן