משתפת רגשות..

בשבילים מתפתלים (7.5.14) בשבילים מתפתלים, ברחובות רחוקים, צעדת לבדך, חיבקת את בדידותך, לילות שלמים ישבת בחושך, אי שם חיכית שיפקחו ענייך, איש אינו היה לאסוף בשתי ידיים... עמדת לבדך, ספק בחרדה ספק באומץ, ניצבת מחוץ לשערי האושר, משהו החמצת בתוך החשיכה, כי אי אפשר לראות מחוץ לשער את העולם הטוב ששם חיכה.... גדלת ושם השארת את כל הכובד, את כל הרע רצית לשכוח, אך גם לבכות, את הילדה השארת בקור, בחושך, לא רצית אותה בכלל לשמוע, היא הייתה שם כל הזמן, רק מחכה.... והיום בלילות את שוב חולמת, על הילדה הרכה שלא זכתה לאושר, לשלמות, לאהבה... ואת כל כך רוצה עכשיו לגעת האם עכשיו נגעת בנשמתה?