האם אכן עוזר ?

ליאת שלום, זה הולך ונעשה יותר קשה עם האנליזה. זה קשה כי אני די ממאנת לאבד שליטה ולהיכנס לאזורים שקשה לי איתם. כל הסיטואציה שבשכיבה עודנה קשה לי, עם זאת אני מגיעה לפגישה וישר נשכבת. מרגישה כי דרגת החופש לפגוש את המטפלת פנים אל פנים כבר איננה מנת חלקי ועם הכניסה לאנליזה נלקחה ממני. אמרתי לה היום כי אני נשכבת מהר מידי. רוצה אך מפחדת לפגוש את המבט ואת קשר העין עימה. נראה לי שאני יותר נמנעת ו/או מונעת מעצמי דברים שהיו יכולים להיטיב עם הקשר ועם סממני הקרבה. אני די מבוהלת מכך ותוהה מה הטעם באנליזה והאם אכן יש בכך תרומה וצמיחה בהיבט האישי. אני יותר חווה הצפה של חששות ופחדים שנוסקים מעלה ומעוררים בי חוסר ביטחון וחרדה. התחושה היא כי פתחתי פתח לאותם קולות שדוברו בעבר , אך לא היו בקדמת הבמה ועתה הם חלק משגרת יומי. ברמה שאבד לי הביטחון והאמונה בעצמי ובכישוריי. עתה, לפני התמודדות על תפקיד חדש ומשמעותי אני מלאת חששות ופחדים ברמה משתקת וחווה כל העת את חוסר הביטחון שבי. הכל כבר יותר מידי מבלבל ומציף. ואיכשהו אני כתמיד ממשיכה להגיע, מאוד חפצה בקשר ובמקום הזה שהפך להיות חלק משגרת יומי ואני תוהה האם אינני נשאבת לכך כבר מכוח האינרציה ומקבלת את הדברים. ובעצם הכי מצרה על כך כי אינני חשה כי אני תורמת לתהליך יותר מידי. כל כך מפחדת להישאב ולהיות חלק ממנו. חלק מאותם אזורים שמעוררים בי חזרה לעבר המפגיש אותי עם סיטואציות כואבות ומכאיבות. איך אני יכולה לשכב ולתת לעצמי להיחשף ולהיפתח מול המטפלת ממקום כל כך חסר שליטה ואבוד ואז לקום ולהמשיך הלאה בשגרת היומיום...