העתיד מפחיד אותי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת :) אני עוד מעט מסיימת תואר ראשון בתקשורת ולא רוצה לעסוק בזה.. הבנתי כבר באמצע השנה השנייה שזה לא מעניין אותי אך בכל זאת רציתי לסיים...אני מאוד לחוצה לקראת סיום התקופה הזאת ולא יודעת מה יהיה בהמשך.. אני כבר בת 25 ועדיין גרה אצל ההורים.. ובלי זוגיות.. כרגע המצב נשמע לי רע.. אבל עדיין הולכת לטיפול .. עוד מעט כבר 3 שנים.. אני כל הזמן מרגישה שהמטפלת תוציא אותי מהמצב הזה אבל יודעת שהכל תלוי רק בי.. שאני צריכה לקחת אחריות על חיי... אני מתכננת עוד כמה חודשים לצאת מהבית.. אבל מה עוד אני יכולה לעשות בשביל לקדם את עצמי? אני נמצאת בגיל שכבר כמעט כולם מתחילים להתחתן.. ואני לא רוצה להיות רווקה זקנה בודדה עם חתולים.. אני יודעת שהבעיה ריגשית.. אבל לא יודעת עד כמה הטיפול יכול לסייע לי בזה:/ סליחה על האורך ליאת ותודה
היי מאי, אני חושבת שעצם זה שאת הולכת לטיפול זה אומר שאת מנסה לעזור לעצמך, אבל נכון שיש איזשהו מקום שהמטופל גם צריך לבחור לעזור לעצמו- יחד עם המטפל. מרגיש לי ממה שכתבת שאולי הקושי הוא ההבנה שעכשיו הגיעה עת ההתבגרות, יצאה מהבית, תחילת חיים עצמאיים וזה מפחיד ולא קל לעיתים קרובות... ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
