אלה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום,פעם הייתי פה.. לא יודעת אם זוכרים.. אני עוברת ימים קשים עכשיו ועם כל הטיפולים וכל המטפלים מתקופת האשפוז,אני כבר מרגישה שאין לי מה לדבר. משהו בי רוצה להתמודד לבד ומפחדת מזה. מפחדת לחזור לאשפוז. אלה כבר חגגה שנה ואני מאוהבת בכל חלק בגוף שלה,בכל מילה שיוצאת לה מהפה,בכל תנועה שהיא בוחרת לזוז.. אבל עם כל התרופות שאני לוקחת,אני מרגישה שאני לא באמת שם בשבילה
בוודאי שזוכרים אותך....מצטערת שאת עוברת ימים קשים ושמחה לשמוע שאלה מתפתחת יפה! אני חושבת שעצם העובדה שאת דואגת לטפל בעצמך ורוצה לבד זה מראה על יכולות אימהיות נפלאות! כמובן שזה מלחיץ אבל בדיוק על כך את יכולה לדבר ולאט לשחרר :) בהצלחה, מיכל
היי דור אני זוכרת אותך :) מבינה את תחושותייך ואת המאבק היומיומי שאת מרגישה. אני חושבת שהחלק השני של מה שכתבת מספר לך בדיוק בשביל מה שווה להתמודד ולא יודעת אם כדאי לקחת סיכון ו"להתמודד לבד"...תרופות ועזרה נפשית הם לעיתים קרשי הצלה שלא כדאי לשמוט. נכון את אמא של אלה ואת לוקחת תרופות אבל את גם ובעיקר אמא של אלה וזה המון, ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
