דכאון קצת

היי ליאת, אני רוצה לשתף בסוד, בסדר? תחושה משונה לשתף (כנראה) הרבה אנשים כאן, במשהו שאף אחד ממכריי וחבריי לעולם לא ידע. היום שוב נפגשתי עם המטפלת שלי, ושוב היה לי קשה מאוד לדבר. קורים לי כל מיני דברים לאחרונה, ואני מאוד עצובה. זה לא רק בגלל אירועים חיצוניים.. באופן כללי אני ככה. ממהרת להרגיש עצובה, ממהרת לפורר את תחושת התוחלת והטעם ולהרגיש יאוש. ואז זה עובר ושוב הכל בסדר, אבל לא הרבה זמן אחר כך- שוב דכאון. אז לאחרונה אני בתקופה של דכאון, והכל נראה חסר טעם, ואני מרגישה ריק מבפנים, ושום דבר לא מעורר בי עניין או רצון וקשה לקום בבוקר וכו' וכו'.. אז היום שוב שתקתי המון, וכשניסיתי לדבר לא יצא קול ומעדתי על המילים, והכל התפזר לי בראש.. ואז בשקט היא הציעה שאפגש עם ד"ר X, ואולי חצי כדור של ציפרלקס יקל עליי קצת. היא הסבירה שאני לא ממש חייבת את זה, כי אני אמנם שוקעת הרבה לתוך עצמי, אבל גם קמה לבד. ואפשר גם בלי ויהיה בסדר. אבל מעניין אותה לדעת מה יקרה אם אחליט כן לקחת. זה קצת המם אותי, אבל את יודעת מה? מאז שהיא אמרה את זה הוקל לי. מוזר נכון? קצת כמו הצורך לדעת במילים מפורשות שהיא אוהבת, כם הרגשתי שגם את זה אני צריכה לדעת במילים מפורשות. צריכה לדעת אם גם היא חושבת שיש לי שינויים תכופים במצב הרוח. צריכה לדעת אם היא חושבת שזה מעבר לנורמה. כאילו בהצעה שלה אמרה- אני רואה אותך. אני רואה שאת מתמודדת עם משהו. אני חושבת שאת יכולה לצמוח מעבר לזה. אני סקרנית לאן. נורא רציתי חיבוק כשהיא דיברה, אבל השאלה "את אוהבת אותי?" הרפתה קצת, כי משהו בהצעה ובמחשבה אמר שכן. הייתי צריכה משהו מפורש. ובמקביל- זו הצעה שקצת עושה אותי shaky מבפנים, ואני לא יודעת אם אלך על זה, ולא יודעת למה אפשר לצפות (ולמה לא) מתרופות כאלה.. האם זו הצלה? האם זה יאפשר תיקון? האם ארגיש שיש לי חשיבות, שזה משנה אם אני ישני או אינני? יש עוד הרבה על מה לדבר איתה כנראה, ואני קצת פוחדת גם. כאילו הידרדרתי.. ומאידך- להתנהל בלי שכל דבר קטן מפיל לדכדוך ..? נשמע מעניין ושונה.. האם אוכל להיות אחרת בזכות כדור קטן? המון שאלות.. לילה טוב, (ותודה שאת מעלה ומגיבה כל כך במסירות לאחרונה :-) ניצן

הי ניצן, ושוב כל כך מזדהה...הייתי במקום הזה בטיפול לפני כמה שנים. ובזכות המטפלת העזתי לנסות את האופציה של התרופות. זה לא שינה את האישיות שלי אבל כן הוציא אותי מהדכאון הקשה שהייתי בו (שכמו שכתבת - כמעט אף אחד לא ידע את עומקו כי תפקדתי כרגיל). וזה גם עזר להקטין את החרדות. לא מדובר בפתרון קסם אבל זה בהחלט מקל מאוד - מאפשר לך לעשות דברים חדשים ולחיות עם הרבה פחות סבל :-) בלה.

היי בלה, מעודד לחשוב שאני נשמעת מובנת. כרגע קצת קשה לי עם המחשבה של "מה זה אומר עליי" שאני נעזרת בתרופה פסיכיאטרית. בתוכי יש אנשים מדומיינים שנבהלים ומתרחקים ממני קצת. קצת קשה לי למצוא בתוכי מקום לידיעה הזאת שאני נעזרת בתרופה כזו. אני מודה שזה גם כל כך חלק ממי שאני, מצבי הרוח האלה, שאני כבר רגילה קצת לנוח בתוכם ולתת לעצמי להיטלטל קצת על גליהם. אז עולות לי מחשבות על איך ארגיש בלעדיהם, ומי זאת בעצם "ניצן האמיתית".. אני גם מתלבטת אם ללכת לפסיכיאטרית ולדבר איתה, כמו שהציעה הפסיכולוגית שלי, או ללכת לאופציה הקלה של רופאת המשפחה. יש לי עוד כל מיני מחשבות :-) אבל אני רואה שזה לא מפסיק אז ארפה ממך כאן ;-) תודה ששיתפת והגבת! ניצן