נזק

היי ליאת. בתקופה הזו אני מתחילה לאט לאט לעזוב/להשתחרר מהטיפולים שאחרי האשפוז. מתמקדת בעיקר בבתי היקרה אלה. אני מרגישה מספיק חזקה וחכמה כלפי עצמי ויציבה בכדי להפסיק את הטיפולים וכרגע עברתי לטיפול של פעם בשבוע ולא שלוש אצל גורמים שונים שקשורים אחד בשני כמובן. במשך היום אני מתפקדת טוב,קמה מכינה אוכל יוצאת עם אלה,עוד לא רוצה לשלוח אותה לגן,מרגיש לי מוקדם (בשבילה) אבל בלילה,ברגע שאלה נרדמת,אני מתחילה לפחד ולהרגיש שאני חוזרת אחורה. חרדות ותסכולים והרבה בכי עד השעות הקטנות,זה קורה רק בערב,גם אם אלה לא נרדמת,סביבות 19:00 אני מפסיקה לתפקד. אמרתי את זה לפסיכולוגית והיא אמרה שאולי זה כי אלה ממלאה לי את היום וברגע שהיא איננה וכבר אין לי במי לטפל,אני ישר מרגישה שצריכים לטפל בי. כעסתי כשאמרה את זה,רתחתי ובעיקר אמרתי לה שזה שטויות ושנמאס לי. היא נסעה לחול ותחזור בעוד שבועיים ובינתיים הפחד מלאהד את הכל רק גובר. אני לוקחת את התרופות שלי כמו תמיד ודיברתי עם הפסיכיאטר שאמר שאני יכולה להעלות את המינון. אבל זה מרגיש לי לא מועיל. אני מפחדת מהערב שמתקרב,מפחדת על אלה,כאילו מה זה שאני מפחדת גורם לה לפחד גם ובימים האחרונים בכל פעם שהשעה הקשה מתקרבת,היא מתחילה להיות עצבנית ובוכה ולא יודעת ולא נותנת לי לדעת מה היא צריכה או איך אני יכולה לעזור לה מלבד להרגיע את עצמי. מה שיוצר מצב שלא רק שאני צריכה להתמודד עם הקושי של הערב,אלא גם צריכה להתמודד איתה. ניסיתי לסכם עם בן זוגי שבהשעה שש הוא יהיה איתה כדי שזה יהיה יותר יעיל ואוכל להתאפס על עצמי או פשוט לישון כדי לא להרגיש. אבל זה קשה גם לאלה גם לו וגם לי. מרגישה שכל ערב זו השרדות חדשה וזה מתיש ומפחיד ואני צריכה עזרה. אני לא ארשה לעצמי להגיע לאשפוז,זה הכי מפחיד אותי. אני בהיסטריה כבר כמה ימים ולא מצליחה להרגע. בבקשה נסי לתת לי עצה או אמרי משהו כי אני מרגישה לבד. גם בן הזוג שלי לא יודע מה אני צריכה ואני לא מצפה ממנו לדעת כי אני לא יודעת בעצמי. תודה ליאת, דור.