הפגישה

הייתה טובה בסופו של דבר...הייתי קצת לחוצה והיא מאוד הרגיעה אותי...דברנו על המצב (איך לא?) ושיש לי ארוע בדרום שאני צריכה לנסוע לבד ללא בעלי וקצת מלחיץ בדרך בגלל אזעקות ושלא מיירטים בשטח פתוח.....היא שאלה איך אני ואמרתי שהדברים האישיים בהולד כרגע והעדפתי שנדבר על איך אני בתוך המצב...וכך היה.. היא החליפה את הריהוט בחדר, את הספה ואת הכיסא שעליו היא יושבת, ידעתי את זה כי זה היה בשלבים... כנראה כדי שהמטופלים ירגישו בנוח :)..בדרך כלל אני לא אוהבת שינויים אבל הפעם הרגשתי כאילו זה נעשה בשבילי, הרגשתי כמו ילדה קטנה שקבלה חדר חדש...יש ספה עם כריות ושמיכה מקופלת בצד..איזה כייף, כל כך מתחשק לי לשכב שם ולנוח...בינתיים אחכה שבועיים, זה עשה לי חשק דווקא לחכות ולדעת שזה יחכה לי, ושהיא תחזור...ועוד אמרה לי תשמרי על עצמך ושהיא שמחה לראות שאני בסדר, כמה מחמם את הלב שאכפת לה ממני...ואני אמרתי שהתגעגעתי וכן מתגעגעת שוב...מחכה כבר שיעברו שבועיים...ולא רוצה למחוק הכל :) מיכל.