רוצה רק לשתף...

אני קוראת כאן לעיתים, והיום רוצה להיות אקטיבית ולשתף: היום כתבתי למטפלת שלי בקושי רב מייל עם כל מה שמפריע לי בטיפול שלנו. ואני כל כך מאוכזבת מתגובתה. עמוק בלב אני מסוגלת להודות בפני עצמי שמה שרציתי ממנה היא תגובה רגשית, חמה ואימהית. והיה לי מאוד קשה לקרוא פרשנות קרה ומנוכרת, שלא התייחסה באופן ישיר לשום דבר מה שהעליתי. כל מה שהיא הסבירה זה שהכול נובע מחוסר גבולות. כי נפגעתי. אבל היא לא מבינה שהיא ממשיכה לפגוע. רציתי שתבקש סליחה, שתגיד שטעתה. הייתי מסתפקת אפילו ב: אני מבינה אותך. אבל לא... הרגשתי כמו אותה ילדה שאימא שלה כל הזמן מבקרת אותה, מזלזלת בה, שותקת לה, מתעלמת ממנה, נוטשת אותה ולא מסוגלת לדבר אליה באופן רגשי ולהסביר שהיא אוהבת ושאכפת לה. אני יודעת שלהפסיק את הטיפול, משמע לוותר לעצמי , לחזור לדפוסים הישנים שלי, לנטוש . אבל אני כבר מרגישה נטושה!!! ואיך אני אדע שהיא באמת טובה לי? שאלו לא רק הבעיות שלי אלא גם בעיה בקשר בינינו ובכימיה שלנו ביחד? אני מבולבלת ומאוד עצוב לי!

שלום שרה, אני לחלוטין מבינה את תחושת האכזבה שלך. ציפית לתגובה מסויימת וקבלת תגובה שונה שאף החריפה את הרגשתך. בדרך כלל, בטיפול תגובה לבקורת וגם לחחמאות למול המטפל תהיה ענינית. כלומר, נדיר שהמטפלת תשתפך ותגיב באופן רגשי (בניגוד לשיחה כזאת מול חברה). ההסתכלות על הסיטואציה תהיה לשוחח על כך באופן די קר שעשוי ללמד משהו עליך ועל הקשר בינכן. אני מניחה שמה שהיה בפגישה היתה רק התחלה של הדברות של מה שמציק לך והנושא יעלה שוב בסיטואציות נוספות. קשה לי לומר לך אם זו את או חוסר ההתאמה בינכן. לכן, כל עוד הנושא מציק לך , ראוי שיעלה שוב (עם כל הקושי ואני יודעת שזה לא קל). בהצלחה שרה וסןפ"ש נעים

קודם כל ברוכה הבאה וחיבוק מקווה שתיראי את תשובתי לפני הפגישה הבאה אני יכולה להגיד לך רק מההרגשה שלי מימה שכתבת "היום כתבתי למטפלת שלי בקושי רב מייל עם כל מה שמפריע לי בטיפול שלנו. ואני כל כך מאוכזבת מתגובתה" הדינמיקה בטיפול מאוד חשובה אבל היא חשובה מהמקום שלך המטפלת לא קיר אבל היא לא האישיו ...מה שחשוב זה לא איך היא ענתה לך זה חשוב איך ולמה את חווית את זה ככה . אני אישית יוצאת מנקודת הנחה תמיד שהיא רצתה לטוב מניחה שיש בניכן קשר טוב אם היא מאפשרת לך לשלוח לה מיילים בן הפגישות גם מאמינה לפי זה שאכפת לה ממך ומהטיפול והיא משקיעה מאמץ וזמן עבורך לקרוא לענות וכו'..מנקודת הנחה זו אנחנו חוזרים להרגשה שלך את מרגישה (ואני לא מדברת על נכון לא נכון כי אין דבר כזה ) שאת צודקת והיא טועה .. אישית אני חושבת שדברים כאלה לא שולחים במייל ואם כן מדגישה שלא רוצה תשובה ונדבר בפגישה ולמה ..בקריאה את שומעת אחרת את לא מרגישה את החום וההכלה שלה ואין לך את היכולת להגיד אפילו בשפת גוף קשה לי עם הדברים . עכשיו כמו שאת בעצמך כתבת שהתחושות הם כמו של ילדה אולי באמת את נפגעת מהמקום הילדי הפגוע שזקוק לטיפול ..גבולות זה דבר קשה בייחוד למי שהם חסרים לו התחושה היא כאילו הגבול לרעתיינו למרות שהוא לטובתיינו ומגן עליינו .. שלא תחשבי לרגע אחד מבינה את ההרגשה העצובה הפגועה זאת שלא קיבלה את מה שהייתה זקוקה לו ..שולחת לך עוד חיבוק והמון כוחות מאמינה בדיבור לפעמים בטיפול יש הרבה מהמורות ובורות אבל לפחות כך אני חווה אותם כאשר אנו נופלות לבור כזה זה תמיד שתיינו שם והצמיחה היא אדירה אחר כך ...איתך