נשימות

ליאת הי, כתבתי כאן בעבר וחזרתי. עשיתי הפסקה די ארוכה כי בשלב מסוים, לאחר שסיפרתי למטפלת על הפורום, הרגיש לי לאחר תקופה שהיא נכנסת גם ומזהה הודעות שכתבתי... לא היה לי ואין לי עדיין האומץ לדבר איתה על כך. מן הסתם זהו לא שמי האמיתי, אך אני משוכנעת שהיא ידעה שזו אני. ובכל זאת עתה היא בחופשה. המפגש האחרון היה מאוד טעון. עזבתי באמצע. תמיד קשה לי עם הנסיעות שלה. הרגשתי שהיא דוחקת אותי לפינה ומנסה לפתוח דברים שהעיתוי לא היה נכון לדעתי. אני נשארת לבד אז למה? והיא אמרה שאכתוב לה אם ארגיש צורך והרגיש לי שהיא אומרת תכתבי לי ולא לפורום... ותגובתי הייתה: אני מקווה מאוד שלא אעשה זאת. וחלפו כבר שבועיים מיום נסיעתה וקשה לי מאוד. אין לי אוויר. והחלטתי לכתוב ואולי הדבר ייקל עליי במקצת כי ממש ממש קשה לי. קשה לי לנשום ואני מתמלאת זעם עליה ובכלל לא מתכוונת לחזור כשהיא תשוב. נראה לי שמצבי לא משהו ואני אף מחריפה אותו...

גל יקרה חיבוק ענק אם נכון לך כל כך מבינה ומזדהה איתך תרגעי המטפלת שלך לא נגדך בעניין הפורום הרבה פעמים הם לא מבינות את הצורך ומעדיפות שלא יהיה חילוק בטיפול בצדק . ובאשר לכתוב לה היא התכוונה תאמיני לי היא התכוונה שתיכתבי לה כי את חשובה לה וחשוב לה לא להשאיר אותך לבד במצב הזה שאת זקוקה לה כל כך ..אל תיבהלי מהטוב וההכלה שלה היא לא תפגע בך והיא לא מי שעשה לך רע בחייך ..היא דואגת לך ורוצה שלא יהיה נתק בטיפול כדי לא לתת לך מקום לברוח כי זאת התגובה הראשונה של הרבה מאיתנו לברוח מהטוב כי הוא מפחיד .. אני איתך כאן