אני מאוד עצובה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בת 23 . בתקופה האחרונה אני פשוט איבדתי את כל שמחת החיים שלי, בני משפחתי מתרחקים ממני ולא מדברים איתי אני כל הזמן לבד אני מרגישה בודדה כל הזמן ולא מרגישה בנוח בחברת אנשים, כל הסובבים אותי טוענים שאיבדתי את שמחת החיים שלי עוברת עלי תקופה לא טובה, אני עצובה כל הזמן, מדחיקה את הכל, לא שלמה עם עצמי, עם הסטטוס שלי שנאר קבוע תקופה ארוכה ולא נראה שהולך להשתנות בקרוב עצוב לי כי לא האמנתי שבגילי לא אהיה אפילו קרובה למטרה שלי בחיים, אני מרחיקה ממני את כולם אני נתקפת בחוסר ביטחון על יד אנשים, מאבדת את הצפון, מרגישה רע, לא מצליחה לעצור את הדמעות ופשוט רע לי, אני כבר לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על התחושות שלי, על החיים שלי. בבקשה תנחו אותי מה לעשות, קשה לי לחיות אין לי חברים. בחיים לא הייתה לי אפילו חברה אחת. למה אין לי חברים??? למה לכולם יש חברים ולי אין? איך משיגים חברים? לא יודעת איך להתמודד עם החיים שלא מאירים לי פנים... האם המצב שלי בלתי הפיך? האם עדיף למות במצב שלי? כי אני עצובה מאוד כל הזמן מרגישה רע ובדיכאון קשה. אין לי עבודה אין לי חברים אין לי עבודה אין לי חיים!!! אם אין חיים אז איך אפשר לחיות?
היי מיטל, את מתארת שבכל מיני תחומים בחייך יש איזושהי תקיעות שאולי נובעת מכל מיני עניינים שקשורים לבטחון עצמי, דימוי עצמי, מה שלעיתים עלול בסופו של דבר להוביל לדיכאון. מאד ממליצה לך ללכת לטיפול משום שאת מאד צעירה והרבה דברים יכולים להשתנות ו"לזוז" בחייך אם תרגישי יותר טוב עם עצמך. האם חשבת על פנייה לטיפול? ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
