האם

האם הרצון לנסיגה מבחירה מעודף מטלות ולהמעיט במחויבויות והכנסה לצורך זמן פנוי ושקט. סתם כך. ללא סיבה או קושי אוב סבל פנימי. אלא דווקא העדר צורך להצליח בחוץ. אני בן 48 ודווקא מקצועית הצלחתי מגיל צעיר. ושיניתי מקצוע בהצלחה. השנים האחרונות לא מאתגרות אך נותרו התחיבויות ואני משתדל להמעיט אותן . מרגיש כמו אחרי צבא לטייל בעולם ללא מוחיבויות. זה קורה לאט אבל יש עדין התחיבויות כאמור ולא מעוניין בנוספות כדי לאפשר את המסע הזה עם עצמי. ומרגיש שזה נכון למרות שהראש מבקר מדי פעם. אני פשוט יודע שזה נכון לי. בעיקר שזה כמו מרחב שיתן מקום לדבר חדש להתחדש בי. מכירה מצב כזה? הנקודה שהעבודה תופסת אם נרצה או לא מרכיב זמן משמעותי בחיינו וגם כותרת בזהות שלנו. ולי יש הרגשה שמיציתי וגם נוח לי פנימית כאדם בלי כל הבלליקה הזו.