כעסים בתוך הטיפול

היי ליאת, רוצה לשתף כאן בשבר שקרה ביני לבינה בטיפול אני לא באתי מסודר לפגישות בגלל בעיה אישית..אובייקטיבית בעיה שבאמת ניתן לקבל ולהבין ולגלות הבנה ואמפתיה,המטפלת שלי לא הבינה את זה..לא הביעה בכלל אמפתיה למצב הנתון שהייתי בו .. רק אמרה בצורה מאוד קרה ומרוחקת שזה לא תקין שלא מתמידים בפגישות וככה אי אפשר לעבוד איתי..ולכן היא לא מתכוונת להמשיך..היא השאירה אותי בחוסר אונים ועם תסכולים שלא היו ברורים לי..לא הבנתי למה היא "מאיימת" להפסיק את הטיפול.. יש לי בעיה אישית,משפחתית ,למה בעצם לא לאפשר לי לטפל בזה ואז לחזור להמשיך בפגישות? אני ביקשתי לקבוע פגישה איתה שנדבר וזאת עשיתי אחרי שהיא זרקה אותי(היא בכלל טוענת שלא זרקה פשוט הפסיקה כי לא הגעתי לפגישות..) היא לא רצתה ..בסוף נענתה לבקשתי ..נפגשנו ..דיברתי איתה על התחושות הקשות שהיא השאירה אותי כאשר היא "חתכה" באופן חד ולא השאירה מקום ו"מחקה" את הדיבור איתי ונטשה אותי "לחפש מטפל אחר" כשהכל אצלי לא מעובד בכלל לגבי הסיום.. היום הכל כביכול בסדר אני נמצאת אצלה בטיפול אנחנו נפגשות ..אבל אני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליה בגלל אותה נטישה פתאומית... אני מדברת רק על זה ב3 פגישות האחרונות ומספרת לה עד כמה היא לא מקצועית ועד כמה גרמה לי עוול כשזרקה אותי .. בהתחלה היא טענה שלא נטשה וניסתה לסתור את תחושותיי אבל בהמשך היא יותר ויותר מבינה את ההשלכות של המעשים שלה .. היא אמרה שאיבדתי את האמון בה והיא יודעת מאיזה מקום זה מגיע והיא אמרה שהיא כן מבינה להמ קשה לי מולה ושנצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בה.. ליאת למה לי בעצם לעבוד על זה איתה? למה פשוט לא לפרוש בשיא ולהמשיך את התהליך שהתחלתי עם מטפל אחר? תשאלי למה בכל זאת אני נשארת אצלה? כי אני רגילה ואני מאוד מחבבת אותה אבל אני מבולבלת אני לא יודעת אם אני נמצאת בטיפול טוב אני סקפטית לגבי המקצועיות ,היכולות והכישורים שלה . למרות שיש לה את ההכשרה הפורמלית לטפל היא פסיכולוגית קלינית הרבה פעמים אני מרגישה שהיא לא מצליחה להבין "מבין השורות"מה אני אומרת לה..ליאת מטפל טוב אמור להבין את זה ולשקף למטופל שלו את הדברים. נכון? אז היא לא עושה את זה ואני נשארת בתחושות שאני לא ברורה ולא מובנת לה..איך יוצאים מזה? איך יודעים שזה הזמן לסיים? ובכלל איך מסיימים אחרי חצי שנה טיפול שהשקעתי בו לא מעט זמן,אנרגיות וכן ,גם כסף ...האם צריך בכל זאת להישאר לתת לזה עוד צ'אנס לעזור לה לעזור לי או שפשוט זה "לא זה" יותר . ההיגיןן אומר לי שזה לא זה אבל הרגש אומר להישאר כי אני מחבבת אותה..אני ממש מבולבלת .. ליאת השבר שקרה מולה מערער אותי עד שאני לא מצליחה לדבר איתה על הדברים שבאמת מעסיקים אותי ביום יום שבגללם באתי לטיפול מלכתחילה ומתעסקת רק בעוול שהיא גרמה לי אני מרגישה שזה לא מצליח להיות טיפול ככה.. מה גם ששעות העבודה שלי השתנו לפני כשבועיים והשעה שהתאימה לשתינו קודם כבר לא מתאימה ויוצא שאני מגיעה באיחור ואיני מספיקה לנצל את ה50 דקות למרות שאני משלמת על שעה שלמה אני מספיקה להגיע רק לעשרים דקות..ולא אכפת לה ממני בכלל...אבל כשאני ביטלתי פגישות היא זרקה אותי בטענה שהיא לא יכולה לעבוד ..מעניין איך בעשרים דקות היא כן יכולה... הרי זה לא טיפול בעשרים דקות.. היא אומרת שזה מה שיש לה להציע כרגע,הציעה גם שעות אחרות אבל זה לא מסתדר לי ובכל זאת אני אבוא לפחות כדי שתהיה לי פגישה מלאה של חמישים דקות ..אין לי ברירה אחרת.. אני מרגישה שהיא לא מנסה לבוא לקראתי בכלום היא חושבת רק על עצמה ואני בכלל לא חשובה.. מרגישה שאני נקודה קטנה קטנה קטנה בטיפול-במקום שבו אני אמורה להיות המרכז..אני מוצאת את עצמי בוכה המון ובתחושות קשות של חוסר אונים,חוסר ערך ותסכול ..ליאת את יכולה לעזור לי? איך אפשר ככה? מצטערת שיצא ארוך ושטף של מילים לא ברורות..אני ממש ממומרמרת ...