ליאת תחברי להודעה הקודמת - טריגר
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
סליחה שכותבת כל כך הרבה זאת הרגשה אחרת מאשר לכתוב לעצמי . קשה לי כל כך מתאפקת לא להתנתק כל כך הרבה רעש אין לי שקט בכלל מגרדת את תחתית הבאר והבעייה שרק אני יכולה לעזור לעצמי לאסוף להיות שם עבור כולם והאמת נגמרו לי הכוחות פשוט נמאס לי מהכל . ההורים שלי גמרו לי את החיים והחג הזה וכמו אדיוט החלטתי לעשות איתם חשבתי שאני חזקה יותר כבר לא מאמינה בכוחותיי לא בטוחה בכלום מרגישה שמתפרקת לרסיסים קטנים קטנים . אין לי אויר בגוף רק עצב וכאב ..ולא מצליחה להיות בכאן ועכשיו שדווקא יש הרבה דברים שמחים כפיים נעימים טובים בחיי כרגע . לא מצליחה להיות שם עבור עצמי . אולי הכתיבה השיתוף ישחרר קצת למרות שבספק . באמת סליחה שמציפה ......
היי sigal המון המון עצב וכאב עד כדי כך שממש "שורף" לקרוא אותך וכמעט אפשר להרגיש משהו קטן ממה שאת מרגישה שהוא בטח ענק וגדול. השאול של הכאב קורא הרבה פעמים להיכנס אליו וקשה אך אפשרי בכל זאת להיאחז גם במקומות של חיים ושמחה כפי שכתבת במובלע בסוף דברי יך. אני מקווה שבכל זאת יגיע קצת שקט יחד עם החג ולא רק כל הקושי הזה, ואל תדאגי את לא מציפה ואם זה עוזר המשיכי לכתוב, ליאת
תודה ליאת על המקום וההכלה .זה יותר משורף זה עוקר והורג מבפנים ויחד עם זה יש את היום יום וההכרה הזו וההבנה . שהתגובות שלי באות עכשיו ממקום של ילדה בת ארבע ופתאום מגיבה מהנערה הפגועה או מהנערה הכועסת מכבידות מאוד עד כמעט בילתי אנושי לחיות ולהתנהל ביום יום כאילו אין כי זה שם בכל פעם מחדש . תמיד יהיה מה שיטרגר ויפיל ..פעם הייתחי מאוד אופטימית היום מחפשת איך לגרד את עצמי מהתחתית ....
אני לגמרי מבינה והגדרת את זה במדוייק. אלו כוחות חזקים מאד ששואבים לשם ולפעמים אי אפשר כמעט להתנגד להם וךפעמים זה יותר אפשרי... ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
