בחסות האנונימיות

היי ליאת, מה נשמע? מאוד עמוס אצלי לאחרונה.. מצד אחד, בעבודה יותר טוב לי ואני מרגישה יותר בשליטה. אני גם זוכה ליותר הערכה ומרגישה קצת יותר בנוח. ומצד שני- אני מרגישה ריקנות בתוכי. לא שמחה ולא עצובה ולא כלום. בעיקר לא שמחה. חסר חדווה קצת. אני בתחילתה של התלבטות בין הורות יחידנית להורות משותפת, ובמקביל שואלת את עצמי שאלות קשות על נשיות, מיניות, יחסי מין ומערכות יחסים בכלל. מרגישה בעיקר לא, לא, לא ולא לגבי הארבעה האלה. בפחד לא קטן, אני מרגישה שאני מחפשת לעצמי הגדרה שתתאים. האם אני באמת הטרוסקסואלית, אולי לסבית, אולי בי, אולי בכלל א-מינית? אני בכלל לא רגילה להתעסק בדברים כאלה. רגילה להתעלם. לרצות מאוד להיות כמו כולם. אני מרגישה קצת עצובה, שאני כל כך רוצה להיות כמו כולם, ובסוף אהיה אמא ללא זוגיות, ומי יודע- אולי גם הזהות/נטייה מינית שלי עוד תפתיע. אני נבוכה להתקרב לשם. אני מרגישה לגמרי אוטיסטית בעניין. אם לנסות להיות כנה, אז חלק גדול מהזמן אני לא באמת מבינה למה בכלל אנשים חיים בזוגיות. למה אנשים נמשכים אחד לשני, למה רוצים יחד, ולמה רוב האנשים נמשכים דווקא למין השני. לא מבינה איך לחבר בין משיכה מינית למשיכה רגשית. הם לא מתחברים לי. זה מאוד מביך להיות כל כך מכוכב אחר בדברים האלה. שיתפתי גם אותה, אבל זה מרעיד לי את האדמה. ניצן

ליאת יקרה, תודה על התגובה! מנצלת את ההזדמנות להודות לך על ניהול הפורום, ועל התשובות המאוזנות, המחכימות והמבינות שלך, ועל היחס האישי והמיטיב. שתהיה לך שנה טובה מאוד! וכמובן חג שמח, ניצן