אני אוהבת אותך

וואוו, לא רשמתי פה כמעט שנתיים. בכל מקרה, לאחר שנעלבתי מהמטפלת, לאחר ששתקתי ולאחר שהתווכחנו (מן ויכוח של בת טיפש-עשרה עם אמא, כך הרגשתי), היא אמרה לי "אני אוהבת אותך", אחר כך היא אמרה כמה שאני חשובה לה ושהיא חושבת שאני מסוגלת ליותר ממה שאני מפגינה. לא שלא ידעתי שהיא אוהבת אותי, יש בינינו אהבה הדדית ברורה וניכרת, אבל לשמוע את זה מפיה ומיזמתה, ועוד בזמן שנעלבתי ממנה והייתי בשעת כעס, זה מפתיע ומחמם. ושלא תחשבו שאם ישנה אהבה והדדיות זה אומר שהטיפול היה על מי מנוחות - אני יכולה לכתוב ספר על הטיפול הזה, על הכעסים, על עצב תהומי, על תחושת דחייה, על סילוק מהטיפול, על התכתבויות במייל ובנייד. אולי מי שקורא מהצד חושב שאני נאיבית, הרי היא מטפלת ואני משלמת לה ושאין יחסים סימטריים בטיפול, אבל אני יכולה להגיד בפה מלא שאני יודעת שהמטפלת אוהבת אותי, אני יודעת שאני אפילו חלק מעצב בחיים שלה, היא עברה איתי הרבה ולמדה איתי. בזכותה אני יודעת מה זה אומר להיקשר למישהו. בטיולים השנתיים בבית הספר וגם כשהייתי בטירונות (לפני הרבה הרבה שנים), אף פעם לא הבנתי למה הילדים או הטירונים מתגעגעים כל כך להורים, רוצים לחזור הביתה. אני הייתי רגילה להיות לבד. היום אני יודעת למה, ותאמינו לי שזה הרבה. ולמרות שלא אמרתי למטפלת את הדברים במפורש (מה בדיוק למדתי ממנה), אני חושבת שהיא מרגישה אותי ויודעת שאני קשורה אליה מאוד. אני מניחה שפעם אומר לה את מה שהרגע כתבתי כאן (ולמדתי ממנה הרבה דברים, מעבר ממה שכתבתי כאן), אני פשוט מרגישה שיש לנו עוד על מה לעבוד ושאני לא בשלה לגמרי לומר לה הכל באופן דוגרי. לכל מי שמרגישה עצב תהומי או אכזבה וכעס מהטיפול, אני רוצה לומר לכם לא לוותר, למרות הכעסים והמחשבות כאילו למטפל/ת לא אכפת מכם. תעשו עבודה, אל תוותרו לעצמכם, תריבו, תתווכחו, תעלבו, תבכו, תטיחו, תוציאו, לבסוף, ברוב המקרים, זה משתלם. שבוע מצוין לכולם!

נועה איזה יופי של שיתוף זה כל כך נכון אני תמיד אומרת תחזירו הכל לטיפול כעס כאב שמחה עצב זה המקום ללמוד ולהיות וכן גם המטפלת שלי אין ספק שאוהבת אותי מן הסתם זאת אהבה של מטפל למטופל וכך זה צריך להיות ..אבל אין ספק שהדאגה הזמן המחשבה שאין משקיעות ...אני לא מאמינה שמטפל נמצא בטיפול שאין לו איזה קשר למטופל זה בילתי אפשרי וכן שני הצדדים לומדים הרבה זה מזה ..תודה לך על השיתוף הזהועל השעור הזה שלא צריך להבהל מכך שהיא אוהבת .אישית אני עדין לא שם עדין זה מפחיד אותי ברמות של לברוח ...

אני אף פעם לא נבהלתי מאהבה, נהפוכו - אני אחת שרוצה אותה ומקבלת אותה בזרועות פתוחות. אני מבקשת חיבוקים, אני מבקשת מילים טובות. זו דווקא אחת מהבעיות שלי - אני צמאה לאהבה ורוצה אותה בכל מחיר. כשאני לא מקבלת אותה, אני מרגישה דחויה ואני כועסת. למה התכוונת שאת עדיין לא שם? התכוונת שאת נבהלת לקבל אהבה? אם כן, אני בטוחה שזה יגיע. זה עניין של היכרות עמוקה, התקרבות, פתיחות. נשמע שאת רוצה להתקרב ואני בטוחה שתגיעי לזה.

זה בהחלט המהות של קשר - לדעת שקשר זה בליל של תחושות ולדעת להביע את התחושות שלך מבלי לפחד שהקשר יסתיים. זה אומר לבטוח בפרטנר שלך (במטפל/ת, בחברים, במשפחה), להבין שאהבה זה לא רק ליטופים, חיוכים והרגשה טובה. זה הכל מהכל. זה אומר לקבל את הצד השני ולהבין שהוא לא מושלם, בדיוק כמו שאתה לא מושלם. תודה על התגובה ושנה טובה ומתוקה!