אבא מודאג

שלום,בתי בת ה27 נמצאת בדיכאון כבר כמעט שנה. היא שקלה 62 וירדה ל51 ,היא איננה מעוניינת לאכול אין לה תיאבון. היא גרה לבד מאז שהשתחררה מהצבא. אני מתקשר אליה בכל יום לבדוק שהלכה לעבודה ושהיא מתפקדת והשיחות תמיד מונוטוניות והיא נשמעת כבויה ועצובה. אני שואל אותה איך אני יכול לעזור ומסביר לה שאינני איש מקצוע אבל שאני אוהב אותה ומוכן לעשות הכל רק שתגיד מה. היא עונה שהיא לא צריכה כלום ושהיא בסדר. אני יודע שהיא לא ואף חברה שלה התקשרה אלי שבתי איננה נפגשת עם חבריה ועונה בשלילה כשמציאים לה לצאת ומסתגרת בביתה. חברה שאלה אותה אם מישהו פגע בה והיא אמרה שלא ורק רוצה שיניחו לה. אכן הנחתי לה לזמן מה אך כשראיתי שאין שיפור ושהדיכאון הוא לא סתם תקופה שתעבןר כבר אינני יודע מה לעשות. אני אב חד הורי וחייב לומר שאני מבולבל. היא ילדה גדולה ואינני יכול להכריח אותה לעשות דבר,מה גם שהיא רחוקה. עברתי באופן זמני לגור בעיר בה היא גרה על מנת להיות זמין בשעת מצוקה,אך היא לא נעזרת בי וכשאני מציע שתיגש לטיפול ואני אשלם ואני אמצא ואני אניח לה אם תרצה,היא אומרת שהיא לא מאמינה בטיפולים ופסיכולוגים.. היא עובדת בתחום החינוך ואפילו מנהלת ביד רמה את מקום עבודתה. אך נדמה שלא הגיעה לעבןדה כמה ימים ואז שוב מצליחה להגיע,אך חברתה לעבודה שפנתה אלי,תיארה את מצבה בעבודה כמצב שכולם מעריכים אותה מאוד אבל שהיא לא מחייכת ולא נחמדה כמו תמיד ושפורשת מוקדם מהמצופה.. אני מודאג,מפחד שתעשה משהו לעצמה ולט מבין מה השתבש בדרך..היא הייתה ילדה שמחה ופופולרית והקשר שלנו היה תמיד קרוב וטוב. מה אני אמור לעשות? אם הייתה במצב של אשפוז כפוי אז מפחד וחרדה שמשהו יקרה,הייתי מאשפז אותה. אבל היא עובדת,פשוט במצב רע מאוד ואיננה מוציאה מילים מפיה כמעט בכלל. לא איתי ולא עם אחרים. אני כל כך מודאג שעקבתי אחריה יום אחד כדי לנסות להבין,ראיתי אותה הולכת ונעצרת,מתיישבת ושוב הולכת ושוב מתיישבת,כאילו היא תתמוטט בכל רגע עד שהגיעה לביתה. אשמח לדעתך.. תודה, מיכאל

חובה חובה טיפול תרופתי, מנסיון! זה עוזר מאוד! אם היא לא תסכים ללכת לפסיכיאטר, תלך לייעוץ שיעזרו לך איך לעזור לה או שתעשה התערבות ( בעל מקצוע שיגיע אליה הביתה ויעזור בעזרת תמיכת המשפחה)