מבוהלת

שלום, האמת שחיפשתי מקום יותר מתאים לכתוב בו את השאלה שלי,אבל לצערי אין כאלה מספיק מקומות או לפחות אני לא מצאתי.. אני בת 27,גננת במקצועי. עברתי התעללות מינית על ידי אבי עד גיל 14. הייתי מטופלת כמה חודשים והפסקתי את הטיפול. כיום אני מטפלת בעצמי בכל מני דרכים של מודעות עצמית..לא תמיד מקל.. אך זה לא העניין עליו אנע רוצה לדבר. קראתי היום כתבה בווינט בה מדברת אישה שמתעסקת בנושא של גילוי עריות והיא מציגה נתונים מזעזעים. אחת משבע נשים עוברות התעללות מינית בתוך המשפחה. זה נתון בלתי נתפס. בלתי נתפס שזה הנתון ואני כותבת לי כאן לתומי בפןרום. אמסורד שזה הנתון ואנשים ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל. אחת משבע זה אומר שסביר להניח שמישהו בבניין שלי למשל,סובל ממש ברגע זה מהתעללות ממש כפי שאני חוויתי. ומסתיר את זה בכל דרך אפשרית כך שאי אפשר לגלות ולעזור לו.. אך מה שמטריד אותי יותר,זה הילדים בגן שלי.. מכיוון שלי יש אישיו עם התעללות,אני עושה הבחנות כאלו ואחרות בראשי על ילדים בגן.. יודעת שאסור לי לעשות עם זה דבר ועדיף שלא אחשוב על כך. אך אין ספק שגננוץ צריכות לדעת מה התסמינים,איך לחשוד בציורים,איך לחשוד בהתנהגותם של ילדים מה יכול לרמז? כלומר,זה אומר שמישהו בגן שלי עובר התעללות? אני לא נרגעת ממה שקראתי ומעולם לא פחדתי כמו היום.. בבקשה תגידי לי מה דעתך.. מה עלי לעשות? איך אני מגנה על הילדים? איך אנע מזהה מלבד הסתגרות? מה שאצלי היה להפך..הייתי ילדה "שמחה" חייכתי לכולם והייתי מאוד פופולרית ועסוקה. אבל בפנים גססתי..עד היום אין לי תשובה להתנהגות שלי הזאת..כל כך הפוך ממה שהרגשתי. יכלתי לחשוב שילדים כאלו לא ירצו לחזור הביתה? לא זוכרת לגביי,אך למה שלא ירצו לחזור?;אני אהבתי את אבא שלי בכל מעודי. אהבה אמיתית וידעתי שהוא אוהב אותי חזרה..

וואו, ההודעה שלך תפסה אותי ממש....גם אני גננת ו... קשה לי עדיין לשתף. בכל מקרה, נכון הנתונים קשים, אך זה לא אומר שהילדים בגנך פגועים אני כבר עובדת כמעט 20 שנה ויכולה לומר לך שאם ילד יראה סימנים את בטוח תגלי, כי ההתנהגות מאוד משתנה, אפילו שאת היית ילדה שמחה, וכן גם אני כל הזמן מחייכת...חבל שעזבת את הטיפול, כי הטיפול עוזר מאוד לעבד את הדברים כמה שתנסי לבד זה לא זה...