שוב בחופשה

ליאת שלום, המטפלת שלי שוב יוצאת לחופשה. ושוב מפספסים פגישות וכתמיד למרות הקשר רב השנים שלנו זה מכניס אותי לסחרור ולכעסים אדירים ורצון לסיים הכל ולא לשוב. כבר הרבה זמן לא כתבתי ולא נעזרתי בפורום כי הצלחתי לאסוף את עצמי מבפנים, לאזור אומץ ורצון ולדבר. לדבר איתה. ואני מבינה את הערך הרב של השיח , גם ואולי בעיקר של המקומות הכל כך כואבים שהחופשות שלה מעוררים בקרבי. אבל עתה אין לי כוח. אין לי יותר כוח להיכנס למאגרים שבי, שמשמשים אותי בעת חירום ומטעינים אותי, ולו רק בשביל לדבר. איתה. ולכן אני פה.. ובתוך תוכי אני יודעת שיש לנו פרק זמן מספיק ארוך עד החופשה הקצרצרה שלה, אבל מבחינתי זה היינו אך. הפסד של מפגש, שניים , שלושה נחווה כמעט כמעט אותו הדבר. תחילה אני נורא נורא כועסת, מאוכזבת ורוצה לא לחזור יותר או לא להגיע כשהיא חוזרת... ורק כעבור תקופה אני איכשהו מתעשטת ומבינה שדווקא זו ההזדמנות להיות ביחד בכאב הכל כך מציף הזה. עכשיו אני לא מסוגלת כי זה כל כך ממלא אותי וממשיך לשאוב ממני כוחות, מייסר אותי ומייצר בתוכי חולשה שהורסת לי גם את ההתנהלות בשוטף ..

קשקוש... ממתי המטפל שנמצא בחופש או מחוץ לפגישה השעתית יחשוב על מטופל ? ולמה שהוא יחשוב עליו ? בגלל זה הוא בחופש לא?