מבט מבחוץ

שלום ליאת, אשמח לשמוע את דעתך על בעיה שאני מתמודדת איתה. אני בשנות השלושים סובלת מהפרעת אישיות גבולית, עם תנודות מאד גדולות בין תקופות של תפקוד בעבודה ובמערכות יחסים ואפילו זוגיות לבין תקופות שפל של דיכאונות חרדות ואובססיות. אני נמצאת בטיפול כבר הרבה שנים שגם לגבי הטיפול אני לא מסוגלת לומר אם הוא מיטיב כי באופן פרדוקסלי לפעמים נדמה לי שאם אנחנו נפסיק להפגש זה לא ישנה לי ולפעמים הזמן בין פגישה לפגישה נראה לי קשה מנשוא ואני מונה את הרגעים שעוד נותרו, וזה כשאנחנו נפגשות שלוש פעמים בשבוע... לפני שנתיים המטפלת שלי נכנסה להריון ויצאה לחופשת לידה של כחצי שנה. התקופה הזאת היתה עבורי שבר נפשי ברמות שאי אפשר לדמיין, אני עד עכשיו לא מסוגלת לשים את האצבע על הסיבה לשבר כי זה היה כ"כ טראומתי שעד עכשיו אני לא מסוגלת לדבר על זה בטיפול. מה שכן, הלכתי למטפלת אחרת באותה תקופה וניסיתי לעשות שינויים בתרופות וכל הזמן דובר על אשפוז אבל בסוף זה לא הגיע לזה. עכשיו... מתקרב המועד של ההריון הבא שלה, כך היא אומרת, ואני מדמיינת שיהיה יותר גרוע מהפעם הקודמת, כי הפעם אני יודעת מראש שנכנסת ללבה בוערת, ואני מתלבטת, אם אני לא מצליחה לדבר על זה איך יש סיכוי שיהיה הפעם אחרת? והאם לא נכון בהסתכלות על העבר שלי שאקדים תרופה למכה ואעבור לטיפול אחר אצל מישהי מבוגרת שלא מתכננת חופשות לידה? מה דעתך? תודה גלי