אובדת עצות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי.. אני רעות בת 31, ואני מרגישה שאני כבר ממש אובדת עצות...:( אני נשואה ובתחיעובדת סוציאלית במקצועי בתחילת הריון.. במקור אני מהצפון והיום מתגוררת במושב במרכז הארץ. לפני כ7 שנים עזבתי את בית הוריי שבצפון (ישוב יפה וירוק בעמק) למרכז והייתי חדורת מוטיבציה למצוא עבודה במרכז וגם חברות שלי עברו לתל אביב.. גרתי שם מספר שנים ושנאתי כל רגע..(אין לי מושג מדוע לא עשיתי בחירה של לחזור לצפון מקום שאותו אהבתי.. לפני מספר שנים הכרתי את בן זוגי ולאחר שנתיים התחתנו.טוב לנו יחד..אבל לי כל הזמן קשה, אני ממש מתגעעגת לצפון לחיים שם, למרחבים הירוקים ולהורים, ואני לא רוצה לחיות איפה שאני חיה. בן זוגי מהמרכז במקור, עובד בתל אביב(ראיית חשבון) ולא מעוניין לעבור לצפון, אני גם די מבינה אותו כי אין לו כלום בצפון ולי עוד איכשהו יש חברות (לא מעטות) אבל מאוד קשה לי..אני לעיתים נהיית מדוכאת בגלל זה, מרגישה שאני לא נמצאת היכן שליבי רוצה..וה ממש משפיע על.הייתי כבר בטיפול אך זה לא עזר לי..חשבנו על לעבור לשרון אבל כרגע זה לא רלוונטי בגלל המרחק הגדול מהעבודה של בן זוגי.. עכשיו בתקופת ההריון זה הולך ומתעצם..אני לא יודעת מה לעשות...אבל אני ממש סובלת ומלאת געגועים לתקופה שלא תחזור ולמקום שאני ככ אוהבת ולא יכולה להיות בו..מה גם שהחיים שלי היו יכולים להיות קלים יותר מבחינות רבות.... אשמח להתייחסותכם..:)תודה
היי רעות יש לי תחושה רק ממה שכתבת שהרבה דברים מתערבבים לך עכשיו. הריון לעיתים קרובות מעצים תחושות או גם מעלה דברים ביתר שאת ונשמע שיש משהו בצפון, בבית ,שמחובר לי אינטואטיבית לכך שאת בהריון. אני מרגישה שזה נושא שאולי כן חשוב לבדוק בטיפול ואם טיפול מסויים לא עזר אולי אחר כן, הרי בית אמיתי ניתן לבנות בכל מקום ולכן ייתכן שאת נאחזת באיזו פנטזיה שקיימת שם בבית בצפון והשאלה היא מהי המציאות ומהו העולם הפנימי. כמובן שכל מה שכותבת זה בגדר השערה בלבד ותחושות מכתיבתך משום שאינני מכירה אותך, ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
