אלה

היי ליאת. מה שלומך? אני בתקופת דיכאון לא קל. מידי פעם מצליחה לחייך בעיקר לאלה,בעיקר כי יש לה יום הולדת ולא מגיע לה שאמא שלה לא תשמח בה. אבל זה כל כך מאולץ שכל מה שנשאר לי זה להתאכזב בשבילה.. בן הזוג שלי הציע לי לנסוע לחמישה ימים לאירופה ביחד. בלי אלה. ואני רוצה ומפחדת נורא. אף פעם לא נסעתי מאז האשפוזים ומאז שאלה נולדה ואני מפחדת שבלעדייה הכל יעלה לי ויהרס. מצד שני יכולים להיות געגועים פיזים קשים מה שקורה לי כשהיא בגן למשל ואז לחזור אליה אחרי כל כך הרבה זמן יתן ערך לחיים שלי. אבל הכאב..אני ממש מרגישה שזה יותר מידי בשבילי. בשבילה גם אבל היא מאוהבת בסבא שלה..;) והוא רק רוצה את אלה כל היום איתו. אני סומכת עליו בעיניים עצומות. אבל על עצמי שאחזיק מעמד ממש לא.

הי דור...את יודעת בפעם הראשונה שנסעתי ללא הילד הראשון שלי הייתה כשהוא היה בן שנתיים, בעלי רצה ואני לא ממש, היה כל כך קשה הפרידה וברגע שהחלטנו וידעתי שהוא בידיים של סבא וסבתא והכל יהיה בסדר עדיין הלב חשש בכל זאת...נסענו והקאתי כל יום בבקר מלחץ אבל אחר כך טיילנו את היומית, והיה בסדר במשך היום ואפילו נהנתי... גם לך מגיע את הזמן לעצמך ולבעלך לעבוד על הזוגיות לפעמים ללא הילדה, אך תעשי מה שהכי נכון עבורך, כיום אני עוזבת לעיתים את הילדים ומצליחה אפילו להנות מכך :) בהצלחה, מיכל