התפכחות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שנים ארוכות בטיפול (8) באמת טיפול טוב, מיטיב, הרבה מוטיבציה מצידי ומצידו ומאז הקיץ האחרון (ואולי עוד לפני כן) משהו התהפך בי לגבי הטיפול והמטפל. מאז אני סובלת מהתקפי זעם, קושי להירגע, קושי להיות לבד וכו' וכו'. משהו לא פתור. אבל בהחלט שובר שיאים משני הצדדים כי זה לא נפתר, ולא בר דיבור עדיין אבל עדיין מעיק, וכל ההתפרצות כזאת גוררת בהכרח חרטה, בושה וכמובן בדידות גדולה למול העוצמות. עכשיו, בתקרית האחרונה, הושם גבול ע"י המטפל. אנחנו נמצאים במעין מאבק כוחות סמוי/גלוי. ברור לי שזה כתוצאה מהתפתחות והתפכחות מהאשליה הילדית שהיתה לי (מאז כבר יש לי זוגיות יציבה, התוודעתי לקשיים כלכליים ובכלל למציאות יומיומית לא פשוטה ובירוקרטית סבוכה שמקשה עליי להתנהל ביומיום) לרוב אני בשליטה עצמית גבוהה, מודעת לעוצמות וליכולת ההרסנית שלהם וההשלכות שעלולות להיות להם. אבל לא יודעת מה לעשות עם כל זה. להיות עם זה זה לא מספיק פשוט, כי זה מכלה כל חלקה טובה, זה טורד את מנוחתי וגם לא מועיל ורק מזיק לכל הצדדים. איך מטפלים בזה? איך יוצאים מהתקפי הזעם האלו שהופיעו פתאום? (ברור שזה חרדה וחלק יושב על הטראומה מהמלחמה בקיץ והלחצים הכלכליים... אבל המטפל שלי אומר שזה רק תירוץ ולא מסביר הכל)
היי לך, קשה לי לומר ממה שאת כותבת מה הביא למה שקורה מול המטפל. אני בטוחה שאתם מדברים על זה לא מעט ושהוא מכיר אותך הרבה יותר טוב ממני. אני מאד מבינה כמה זה טורד את מנוחתך ומעיק ומציק, ייתכן שזה סימן שמשהו צריך לקרות, אולי איזשהו שינוי בקשר או הפסקה? אני לא יודעת...לעיתים הזמן נותן את התשובות, ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
