חופשה וכאב

היי ליאת, שוב נעזרת.. המטפלת שלי יצאה לחופשה. חופשת פסח. חופשה שהעיתוי שלה מוכר לי וגם אלו שתבואנה בעקבותיה בהמשך השנה. שנים רבות של טיפול לא מצליחות להרגיע את הכאב. והיא אמרה שאנחנו במקום חדש ואין מקום יותר לכל העזרים שאפשרה לי לקחת ולחבור אליה דרכם בעבר ושהיא מאמינה שכמו שהיא מחזיקה את הקשר גם אני יודעת לעשות זאת. זהו אז שלא. חשבתי שיהיה בסדר שאצליח הפעם לשאת את האין בייחוד לאור כך שגם אני בחופשה ואינני פנויה לפגישות. גם אני נוסעת. אך קשה לי קשה לי מנשוא. כואב לי בגוף ובנשמה. ממש ממש כואב ואני לא מפוקסת ואוכלת ומגעילה את עצמי. והיא אמרה לי שאני צריכה להחזיק מבפנים את הקשר ואת הידיעה שהמקום שלנו נשמר והיא תחזור וקבענו פגישות, אך הכל מעיב עליי. הביטחון שלה וההפחתה בדבריה שזה רק שבועיים.. שהיא בטוחה כי היעזר ואכתוב לה במייל אם ארגיש צורך.. וגם אם יש בי צורך לא אממש זאת. ההצעה שלה מכעיסה אותי. אמרתי לה שאני מקווה מקווה מקווה שלא אכתוב לה, מעדיפה למות ולא לעשות זאת. עכשיו אני ממש שונאת אותה. קשה לי לקבל את המילים הקשות שאני כותבת. מבינה ואומרת לעצמי שטוב שהיא נוסעת ומתמלאת ובאישהו מקום זה גם בשבילי. ומגיע לה לנסוע ומגיע לי לנסוע ושום דבר בתוכי לא חובר למילים הרציונליות והמבינות הללו. ואני כותבת כי ממש ממש קשה לי. אני רוצה לזעוק שמישהו יציל אותי. יציל אותי מעצמי ומהכאב שנוצר בתוכי ושאני כנראה גם ממשיכה לייצר. מייחלת למילים שלך שיאפשרו לי להמשיך לחיות. כך אני מרגישה שחלק ממני נלקח בנסיעות שלה, וזה כבר מעבר לקנאה ולכך שאני מדמיינת שהיא צוחקת ומאושרת ונותנת את כל כולה לבני ביתה. קשה לי לקבל שמה שאני מקבלת ממנה היא נותנת גם לאחרים.. וקשה לי אי הידיעה איפה היא בעצם שאלה ששאלתי כמה וכמה פעמים ונותרה יתומה כי היא אמרה שאינה מרגישה שזה באמת משנה. אבל זה עוד ריק שמתמלא בכאב. מודה לך מאוד על היכולת לזעוק ולהיעזר ומאחלת לך חג פסח שמח ונעים :)