אשמח למידע .

שלום , אני שנהב בת 19 , רווקה . אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות סכיזואידית . מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד חשתי בטוב להיות לבד . בגן הייתי לבד ושיחקתי לבד עם הבובות , לא דיברתי עם שאר הילדים . ביסודי גם הייתי לבד , ובהפסקות לפעמים ישבתי עם חברות שדיברו בניהם ואני רק הקשבתי , לא רציתי להוציא קול מפי ולא הרגשתי בנוח בחברתם או בחברת כל בן אדם . הקשר עם המשפחה שלי מרוחק , אני נוטה לשבת בחדרי הסגור על המחשב או סתם לשכב במיטה ולחשוב . אני תמיד חשה אווט סיידרית , תמיד בצד , תמיד הנטל , המישהי שלא זוכרים אותה , וזה די טוב לי , אני מאוד מחוברת לצד הפנימי שלי , לרוחניות , לבורא עולם למרות שאני חילונית לכל דבר . אני מאוד מתחברת לעולם הבא ולחיים שאחרי המוות , אני מרגישה כאילו העולם הזה הוא דבר חסר חשיבות , נורא , אכזרי , אני לא מתאימה בשבילו . וכל קשר עם האנשים שמסביבי , אני חושבת שאין ממש קשר . אני דחיתי את הגיוס שלי , אני נרתעת משינה עם עוד בחורה באותו חדר וחויות קבוצתיות ובכלל לדבר עם בן אדם על עצמי . אני מאוד מופנמת ושקטה . קראתי קצת על הפרעת האישיות הזאת ואני מרגישה שהיא מדברת עלי אך אני לא יודעת אם זו הפרעה או שפשוט זה החינוך שלי וככה אני . כי למרות כל הדחייה שלי וחוסר הקשר החברתי שלי אני מרגישה בטוב , חוץ מזה שקשה לי לפנות לאנשים או לעשות חויות קבוצתיות . האם אני לוקה בהפרעה הזאת וללכת לדבר עם פסיכולוג או שזה לגיטימי , תודה .