שיתוף

שלום ליאת.. מה שלומך? אני משתפת ומתייעצת.. לפני שבועיים וחצי גיליתי שאני בהריון. החששות ברורים לי והרצון גם. אני שמחה מזה ובן הזוג שלי גם. אני חושבת כל הזמן מחשבות שאין לי שליטה עליהן. כמו למשל שאולי אמות לפני הלידה ויצטרכו להוציא את התינוק/ת מהבטן והוא ואלה ויצטרכו לטפל בו לבד. או ששניה לפני הלידה הבן זוג שלי יעזוב אותי ויגיד שנמאס לו מאיתנו. או שתהיה מלחמה ואני ארגיש לא טוב ויאשפזו אותי בכפייה ולא אוכל לראות יותר את אלה. למה אני חושבת ככה דברים רעים שקורים רק דברים טובים..?? לפני כמה ימים אלה לקחה בובה ושמה אותה מתחת לחולצה ואמרה " הנה אמא יש לי תינוקת אחות בבטן" חשבתי שאני מתעלפת,חשבתי שיש לה כוחות על..קראתי קצת והבנתי שזו תופעה קיימת. אלה מרגישה אותי וגם יש לי כבר בטן. אני בתחילת חודש רביעי. זה כבר די מתקדם.. אני עוד לא מספרת לה כי זה נראה לי הרבה זמן של ציפייה בשבילה. תוהה מתי כן לספר לה.. שבוע שעבר רבתי עם המטפלת שלי. אני לא מאשימה אותה אבל כן חושבת שיכלה להיות קצת יותר אמפתית. סיפרתי לה שהלכתי עם אלה לגינה והיו שם עוד כמה ילדים מהגן שלה. הייתה צפירה וכל האמהות עמדו והעמידו את הילדים שלהם דום. אני נתתי לאלה להמשיך לשחק ולפני הצפירה אמרתי לה שיהיה צפצפוף ארוך ושאמא תעמוד כמה דקות בשקט ושאם היא רוצה היא יכולה לעמוד לידי. והיא כמובן התעניינה יותר במתקנים של הגינה מאשר בצפצוף. ההורים של שאר הילדים פנו אלי כשהסתיימה הצפירה ואמרו לי שאני לא בסדר. שצריך לכבד. לא עניתי להם חוץ מלומר שאני מתנצלת אם אלה הפריעה. הן המשיכו לומר לי שאני לא בסדר. נעלבתי וישר כל הזעם יצא. וחלקו יצא על אלה המסכנה.. סיפרתי לה את זה והיא אמרה שאולי יכלתי לחשוב על זה לפני הצפירה. כעסתי נורא שהיא אמרה לי את זה. חשבתי שזה לא בסדר שהיא תופסת צד ואיך יכול להיות שהיא חושבת ככה. כמותן. אמרתי לה שאני הולכת )חצי שעה לפני סיומו של הטיפול) היא אמרה שחבל לה אבל שזו בחירה שלי וגם ביקשה שאשאר ואני ביקשתי ממנה לשים לב לגישה שלה. ושמותר לי לכעוס ולהתעצבן. יצאתי מהפגישה ולפגישה הבאה לא הגעתי. הודעתי לה שאני לא מצליחה להגיע בגלל אירועי שבוע שעבר. היא כתבה לי שאני במצב לא טוב ושכדאי שאבוא. הייתע מתוסכלת כי זה רק הגביר את הכל. לא,אני לא מרגישה שאני במצב לא טוב. אני יכולה להסביר את הכל. את זה שלא נתנו לי ליתנהל עם הילדה שךי על פי שיקול דעתי ועל זה שכולם חושבים שמותר להם לומר מה שהם רוצים. בלי לחשוב בכלל. אני אחות שכולה,איך היא לא גילתה אמפתיה כלפי העניין הזה.. אני מודה שמה שאני הכי גרועה בו,זה להבדיל מתי אני בתקופה לא טובה ומתי אני בסדר אבל יש לי דעות ומותר לי לא להסכים.. אשמח לשמוע את דעתך.. תודה ליאת. טוב שלפעמים אני יכולה לכתוב פה כמו עכשיו שהמטפלת שלי הכי רחוקה ממני או אני ממנה..גם אם מנטלית. דור