אבוד? שינוי כיוון?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת שלום, אשמח לחוות דעתך, אני בת 35 סובלת מהרבה מאד דברים: הפרעת אישיות גבולית, דיכאון, קשיים לתפקד שאני נאבקת בלהכריח את עצמי להתקלח, קושי להחזיק את עצמי כלכלית- עובדת רק שלוש שעות ביום, עודף משקל שרק הולך ומחמיר, ולא נראה באופק שאני מתקרבת ליעדים שהייתי רוצה כמו זוגיות וילדים. לאורך השנים הלכתי לפי הספר וידעתי שההמלצה הטובה ביותר היא שילוב של טיפול ותרופות, ואכן מגיל 18 עד היום אני מטופלת בהרבה מאד תרופות ובמעקב אצל פיסיכיאטר, ונמצאת בטיפול נפשי אינטנסיבי לרוב של שלוש פעמים בשבוע. ולמרות כל זאת הכל תקוע. כל ניסיון שלי להתקדם ולשנות משהו ולצאת קצת מאזור הנוחות מיד גורר אחריו משבר ענקי. ועוד דבר חשוב, אני נמצאת כבר בטיפול השלישי שלי, השניים הראשונים התייאשו, וכעת אחרי שש שנים בטיפול הנוכחי היא אמרה לי גם שהתייאשה. אז אני שמה כרגעבצד את הכאב הזוועתי בלשמוע את זה פעם אחר פעם ולחוות את הנטישה ואת חוסר האמון שיהיה טוב יותר.... ואני מנסה באמת רציונלית לשאול את עצמי מה עכשיו. אני מנסה טיפול פסיכולוגי ותרופות כ"כ הרבה שנים בלי שיפור (מלבד תקופה של שנה וחצי שהיתה במגמה חיובית אך בהנץ המשבר הראשון הכל קרס), אולי אני צריכה לחשוב על משהו אחר ואני לא יודעת על מה. מה שאני מרגישה שאני נורא צריכה זו החזקה רגשית או פיזית... אני מתמוטטתמהחשבה שהמטפלתשליעכשיו המשיכה הלאה והיא לא מזיקה אתי יותר..... כאלו בפנטזיה אם הייתי מצליחה להרגיש שמישהו חושב עלי אוהב אותי רוצה את טובתי היתי מצליחה להרגע ולהשתפר.... אבל זה לא קרה בכמעט עשרים שנות טיפןל... אז מה עשיו? יש לךרעיונות.? עוד טיפול... שאני בחרדה עכשיו שאף אחת לא תסכם לקבל מטופלת עם רקורד כמו שלי.... או משהו אחר ואז מה? תודה ליאת, אני אהבתלקרא את התשובות הרגישות שלך
היי גלי, מבינה את הקושי הרב שעולה בין השורות ואת התחושה שדברים תקועים. זו תחושה מתסכלת ומייאשת. שני דברים נשמעים לי כחשובים מאד במה שכתבת. האחד. מהי כוונתך שאת אומרת שהמטפלת התייאשה? האם התייאשה משינוי או התייאשה בכלל? לעיתים יש לקבל את העובדה שלא כל טיפול מוביל לשינוי אלא שיש טיפולים שמטרתם היא אכן החזקה תמיכה והכלה...האם את זה המטפלת כן יכולה לתת? דבר שני, נשמע שדווקא את יודעת מה את מחפשת להרגיש, את האיכפתיות של המטפל, את התחושה שלא מתייאשים, את העובדה שרוצים בטובתך, האם אינך מרגישה זאת בטיפול הנוכחי? חושבת שזו נקודה ששווה מאד להתעכב עליה בין עם המטפלת הנוכחית ובין אם לבסוף תגיעי למטפלת חדשה כי זה כנראה ה-מהות שאולי משם גם יתחיל השינוי? ליאת
הי ליאת. ותודה על תשובתך. אני אנסה לענות לשתי הנקודות שהתיחסת... הנקודה הראשונה, של הטיפול התמיכתי, אין למטפלת בעיה שאשאר לטיפול תמיכתי, היא אומרת שזה מבחינתה הכי קל... אבל אני לא מצליחה לוותר על התקווה שישתפר. היא גם אומרת שאין לה בעיה להמשיך כמו שעכשיו היא נפגשת איתי ומקבלת כסף והיא פשוט חושבת שזה מחויבותה לומר לי שהיא לא עוזרת לי... ובטח תגידי עכשיו שטיפול תמיכתי יכול להיות זמני עד ששינוי יהיה יותר אפשרי... נראה לי מדכא להיות בטיפול שלא מאמין שאני יכולה לצאת מהמיטה ונועד רק להקל על פצעי הלחץ... כמטאפורה... ולנקודה השנייה, אני אף פעם לא מצליחה להרגיש את ההחזקה והקשר שאני כ"כ צריכה, לדברי המטפלת זאת הבעיה שלי, כלומר זה לא שהטיפול לא היה מספיק טוב אלא שלי אין את הרצפטורים להרגיש את זה... כך שמה זה יעזור טיפול אחר? כ"כ כואב לי היאוש שלה ממני... ואני חוזרת ושואלת אותך, אז מה עושים? עוד טיפול? או משהו אחר? היית מקבלת על עצמך מטופלת כמוני?
היי גלי חושבת שחשוב שהמטפלת תאמר לך מה כן היא חושבת שיעזור. יכול להיות שהיא חושבת למשל ששינוי של מטל בהכרח יעשה איזשהו שינוי גם אצלך ואז היא בסך הכל די הוגנת איתך למרות שאני מבינה את תחושותייך. מטפל חדש בא גם הוא עם אנרגיות חדשות, אולי תקווה חדשה? אני לא חושבת שזה אומר שאף מטפל לא ייקח אותך כעת לטיפול , ממש לא, אולי חשוב לנסות למצוא בעזרת המטפלת הנוכחית שלך מהו הכיוון שמתאים כעת.. ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
