אני מסיפור החוב...

שלום ליאת, אנונימית ולילך. מודה שחששתי להיכנס לכאן לקרוא. ימים כל כך קשים. והרגשתי שיש תגובות שלא אצליח לשאת כרגע. אז אני דבר ראשון שמחה שהמילים של כולכן היו אמפתיות ומבינות. העובדות הפשוטות הן שהיא לא ידעה אותי. שתמיד כשביקשתי שנחשוב מה יהיה עם החוב, ואולי אוריד פגישות, היא שכנעה אותי להישאר ושהכל יהיה בסדר. לא שמעתי מילה על העלאת מחיר. ומעבר לכך היא אף אמרה שאם יהיה לי קשה להחזיר את החוב היא תבוא לקראתי, ותדאג שלא אפגע מכך. (כל זה בשלב שלא עבדתי). את צודקת לילך, אכן מבחינתי הנפשית הטיפול שלי כבר לא איננו. וצדקת במילותיך שזה דו כיווני. היה משפט שאמרה לי בטעות בשבועיים הללו, ושרף את ליבי. והוא מהדהד לי בעקבות מה שאמרת. שלפני שנה וחצי רצתה שאבוא ולא חשבה כלל על הכסף. אך כעת היא חושבת ממקום רציונלי והמבט שלה על הכל משתנה. המשפט הזה הוא רק סמל לתהליך שלם שעובר בינינו. שהוא רובו התרחקות שלה. היא אומרת שהפכתי להיות נודניקית ומציקה, שקשה לה איתי. ושבעבר היתה מאוד קשורה אלי אך דברים השתנו. ואני מרגישה שיש אפשרות שהעניין הכספי הוא דרך שלה לומר לי שלום ולא להתראות. ואכן זו אבדה קשה מידי עבורי. היא היתה כל עולמי. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. אין לי דרך לספר אפילו עד כמה. אני שבורה. וממשיכה להאחז בה. לא יודעת מה לעשות עוד. נאחזת בה, ולא מסוגלת לראות את ההתנכרות שלה אלי. כתבתי לה שני צ'קים (ביקשתי הלוואה מחברה שריחמה על המצב, עד כמה שנורא לספר). אבל כלום לא נרגע. הבנתי שהבעיה הרבה יותר גדולה. זהו רק סימפטום. וככל שהיא מתרחקת, אני הופכת לנואשת יותר. צריכה אותה יותר, זקוקה לה כמו אויר לנשימה. והיא נעלמת יותר ויותר. לא מסוגלת אפילו לחשוב על סיום הטיפול.

היי שוב, כאב לי לקרוא את מה שכתבת.. אני מכירה מאוד את המצבים האלה, שלמרות שכבר רע מאוד, "התמכרנו" לסיכוי לאהבה מאותו גורם מזיק, ואנחנו ממשיכים לדפוק ולדפוק על אותה דלת סגורה, גם כשאנחנו מרגישים שאנחנו ממאיסים את עצמנו, וגם כשזו לא התנהגות שמתאימה לנו. מכירה מאוד. אני כל כך מאחלת לך לכעוס... הכעס לפעמים מאפשר לתפוס מרחק ולהסתכל על זה מהצד. ואני שמחה שאת משתפת ולא נשארת לבד עם התחושות הקשות האלה.. בשלב הזה, לפחות ממה שאת מספרת על מה שהיא אומרת לך, זה לא נשמע כמו טיפול יותר. פסיכולוגית שאומרת למטופלת שהיא נודניקית ומציקה היא פסיכולוגית שכבר לא מטפלת בך. היא לא מצליחה להיות שם בשבילך יותר, ועם כל הכאב שזה כנראה מסב לך, היא כבר יותר מזיקה ממטפלת. כנראה שקרה משהו ביניכן שלא מאפשר לה לחזור לטפל בך, לחזור להיות אובייקט להשלכות עבורך. אני חושבת שזה גם מוזר שפסיכולוגית אומרת שבעבר היא הייתה מאוד קשורה למטופל.. משהו באמירה הזאת צורם לי קצת.. כאילו לא קשור לטיפול.. ברור שפסיכולוגים נקשרים למטופלים שלהם, אבל זה פשוט לא משהו שאומרים. כי הטיפול שהיא מאפשרת לא אמור להיות קשור לאם היא אוהבת אותך או לא, ועד כמה, ואם היא נקשרה אליך או נפרמה ממך, וזה לא צריך לעניין את המטופל אם בעבר היא הייתה קשורה ועכשיו כבר לא. זו סתם אמירה פוגענית ולא מקצועית. כאילו היא לא מודעת לכוח שלה כמטפלת, ולעוצמת הפגיעה של מילים כאלה ממנה. אני יודעת שאלה מילים קשות מצידי, אבל אנא.. דאגי לעצמך ועזבי את המטפלת החולה שלך. אני חושבת שאת נשאבת לאובססיה קטנה כלפיה, ובעתיד יצא ממך המון כעס ותסכול על שנשארת שם איתה בכוח. היא לא עושה לך טוב יותר, גם אם בעבר הייתה כל עולמך ונתנה לך המון. הלוואי שתרגישי גם את שעם כל האהבה שהייתה, הטיפול הזה כנראה הסתיים. הלוואי שתצליחי לבחור בעצמך את המקומות שטוב לך בהם, ולהחזיר לעצמך את השליטה על חייך. להחליט בעצמך מה טוב לך. המון בהצלחה! ליבי איתך, לילך