הייתי

במקום החדש...מסדרון ארוך עם מלא דלתות כל דלת משרד אחר..........בהתחלה עמדתי בחדר והסתכלתי הרבה זמן על הכל...כאילו בחנתי..... הסתובבתי ליד הספה...אח"כ בחרתי בספה ולא בכיסא (יש שני כיסאות אחד מול השני ויש ספה) היא העבירה את הדברים שלה....אבל אין תחושה של בית, כמה שניסתה לעצב :) עבורי? אולי...קנתה לי ספר עם הקדשה על דפים בכתב ידה (ביקשתי שלא תכתוב סיכום ומלאה את בקשתי)....בסוף החלטתי שלא להחליט מה לעשות ובקשתי ארכה לבוא גם שבוע הבא...ביקשה שאודיע אם לא אבוא 24 שעות לפני ושאודיע לה בפגישה אם החלטתי להמשיך וכיצד (אולי פעם בחודש) חשבתי על פרידה ותהליך אבל אי אפשר לעשות שם....הרגשה שאי אפשר לדבר שם על הכל כמו תמיד.............המקום הומה אדם מבחוץ.....וזה דפוק! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בהתחלה התלבטה מה לכתוב על הדלת..היא החליטה בכל זאת לשים שלט את שמה ולכתוב פסיכולוגית קלינית.....וגם למטה איפה שכתוב מספר חדר וכו'...אמרה לי כדי שלא אופתע כשאגיע לשם שוב...........אם אגיע בכלל......מבולבלת :( מעולם היא לא כתבה שלט עם המקצוע שלה..רק היה שמה בקטן על הפעמון.......ובכלל הכל היה במקומות שקטים בתוך בית ועכשיו אחר ממש אחר.........אחר במובן רע.......אוףףףףףףףףףףףףףףף איך אמצא בית כזה במקום ההוא????????????? מבאס אותי.........הלב רוצה לעזוב השכל אולי להמשיך........... :( עצוב לי...........הבאתי משהו טעים שהכנתי עבורה ועבורי (לא אפרט למה זה עבורה ועבורי)....לתחושה ביתית אכלנו יחד................אבל לא יכולתי לכתוב לה כלום. שתדעי שזו פעם ראשונה בחיי שאינני מסוגלת להחליט..אולי זה אומר משהו? אולי שנקשרתי ואולי גם שאין תשובה אחת, שחור לבן..ואולי מותר להתלבט וזה בסדר????? שמחתי לקרוא שתבואי יותר :) אני מקווה שאת בטוב, מיכל