...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת יקרה! שמחה כל כך שאת חוזרת למתכונת רגילה :) היית חסרה. לי קשה כל כך... מעולם לא היה כך בטיפול.....שבוע שעבר ממש שיתפתי אותה למרות שהמקום מעצבן...ישבתי על הרצפה, שתפתי בכאב גדול ועוד.....ואז אחר כך התנתקתי ממנה, לא כתבתי לה בין הפגישה הזו לשניה, (מה שבזמן האחרון נהיה ממש, כתבתי הרבה בין פגישות שוב)והיום נפגשנו והייתה שתיקה ארוכה ואני אדם מאוד פטפטן ותמיד יש על מה לדבר...אמרתי שאין על מה לדבר היום או יותר נכון לשם מה לדבר :( ואז היא רצתה שהילדה הכועסת תדבר וישבתי על כיסא אחר לדבר את הכעס ועדיין רק קצת מהכעס יצא.... ואז היא הייתה אמורה לצאת יחד איתי ואמרה "נצא יחד" גם משהו ש...אוף...לא ממש רציתי שנצא יחד......אבל לא אמרתי דבר ורק הלכתי לצידה ככה בלי להסתכל בכלל או להתייחס לעובדה שהיא לצידי ........ו.......לא יודעת רע לי עכשיו......והיא עוד הודיעה בשבוע שעבר שעוד מעט היא נוסעת לה לחו"ל.......אוףףףףףףףףף כל כך קשה המקום הזה......וכאילו שוב הכל או לא כלום......ואם כלום נשארת לבד נורא!!!!!! ילדה שרוצה תשומי :( בא לי לבכות.
מיכ יקרה תודה על הפירגון. אני מאד מבינה אותך בייחוד נגעה לליבי השורה האחרונה שכתבת. כן, התוך כל אדם יש ילד קטן שרוצה "תשומי" ולפעמים אפילו הרבה. מעברים הם קשים, במיוחד למי שרגיש להם ונשמע שאת אחת מאלו שמאד רגישים לכך. גם מקום חדש, גם נסיעה, אולי לפעמים באמת פשוט צריך לבכות "את זה" בדיוק כפי שעשית... ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
