התלבטות

היי ליאת, יש לי התלבטות: אני מטופלת באנליזה, עם התקדמות משמעותית (לפחות מבחינתי), ועם עוד דברים שאפשר לעבוד עליהם. מרגישה שהמטפלת שלי מצוינת ועוזרת לי מאוד להבין דברים. אנחנו מתקרבות לסיום הטיפול, ואני מודה פה(קצת במבוכה) שהצצתי לה כמה פעמים במחברת, כשהיא הכינה לה לשתות לפני שנכנסה לחדר. כל פעם שאני מציצה אני בשוק, אבל בפעם האחרונה הייתי בשוק במיוחד. היה שם ציטוט של משהו שאמרתי, מן משאלה כזאת מהקשר שלנו, וליד זה היא כתבה לעצמה הערה וסימנה אותה בקו: "היית מתה" וגם משהו שנשמע כמו "מוות בטיפול" או משהו כזה. הייתי בשוק וכבר כמה מפגשים שקשה לי להתגבר על זה. מסיטואציה של קירבה ואמון, אני פתאום מרגישה שהיא לא אמיתית, ושאי אפשר לסמוך על המחוות שלה, אם בינה לבין עצמה היא כותבת דברים כאלה. וגם.. מבאס אותי שזה מוציא אותה מתנשאת ודוחה ומזלזלת. איך היא לא מתביישת? וכל פעם מדגדג לי פשוט לשאול אותה למה "הייתי מתה", על המשאלות שלי?! למה? מעליב נורא.. אבל אני מסתפקת בלשאול מסביב, ואז היא מנסה לפרש דרך חוויות אחרות שהיא מכירה ממני, ולא מודעת לזה שאני מדברת על הכאן ועכשיו. ומטריד שזו לא הפעם הראשונה שכשאני מציצה לה במחברת אני מוצאת בהן אמירות כאלה, מפתיעות ולא צפויות וככ שונות ממה שאני מכירה בה. אני לא בטוחה שהקשר שלנו יצליח לעמוד בבגידה כזו שלי באמון שהיא נותנת בי, כשהיא משאירה את המחברת ליד הכורסא, ולא במגירה. היא תיקח את זה מאוד קשה (אולי בצדק) ולא תצליח לסלוח לי. ומאידך- אני מתקשה לתת בה אמון עכשיו. אני נוטה לספר לה, אבל יודעת שהיא תגיב מאוד בעוצמה, ולכן אולי עדיף שאשמור את זה לעצמי ואבטיח לעצמי לא לעשות את זה יותר. הכנסתי את עצמי לפינה קשה.. אשמח לשמוע את דעתך, עינת

היי ליאת, תודה על התגובה. חשבתי קצת על מה שכתבת, וקשה לי לפרט את ההקשר והפרטים, אבל אני בכל זאת מרגישה שהפרשנות שלי ל"היית מתה" מתאימה יותר. עם זאת, משהו במה שכתבת בכל זאת הצליח קצת לרכך את האמירה הבוטה הזאת שלה. אני עדיין מתלבטת אם לשתף אותה שהצצתי, כי זה כן נשמע לי נורא מצידי.. כשמדובר באנליזה, אז המחברת שלה כוללת את כל הדיבור בינינו וגם את כל האסוציאציות והמחשבות שעולות בה בדרך, חלקן כאלה שקשורות לגמרי אליה. לכן, להציץ למחברת זה קצת כמו להציץ ליומן אישי, וזה קצת נורא מצידי... אמנם לא ראיתי הרבה הערות על חייה האישיים, וגם הן היו מקודדות ואידיוסינקרטיות, כך שזה לא באמת אמר לי משהו, אבל בכל זאת. זו כן בגידה באמון.. עוד לא החלטתי מה לעשות.. בנתיים אנסה להמשיך כאילו כרגיל ואולי הרושם הפוגע יעלם ממני לאט לאט. סיום האנליזה הוא לטובת חזרה לפסיכותרפיה, אז יהיה לי זמן לבחון איך אני מרגישה עם הידיעה הזאת, שהיא אולי בוטה וביקורתית מאוד כלפי חלקים בי. תודה שוב! ושבוע נעים, עינת