....
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי..בפגישה היה ניכור כזה....לא רציתי לשתף...היא ניסתה שאדבר את הכעס, דיברתי אותו מעט מאוד.......והייתי ממש רחוקה ממנה............אחר כך הכל יצא בווטסאפ..לא כעס אלא כל מיני דברים שנלחמת בהם..שתפתי אותה, בבית, במערכת החינוך של ילדיי, וכן גם בטיפול ואני צריכה לעבור משהו רפואי מעצבן כזה.........אוף היא נוסעת, לא רוצה שתיסע...לא רוצה!!!!מעולם לא ביקשתי ממנה שלא תיסע....הפעם מרגישה כמו ילדה קטנה שלא רוצה שאמא תיסע :( ואז שוב הרגשתי קרבה..אני לא רוצה ריחוק ממנה!!!!!!! לא מוחקת כלום......לא מוותרת ונלחמת על הכל יותר קל לשקוע בדיכאון ולאכול עד אובדן תחושה....מה יותר קל? להיות בדיכאון או להלחם בו? אולי כדאי להיות עצובים נורא ולשקוע ביאוש? הרי הכל עובר בסוף לא????אוףףףףףף האם צריך להלחם בדחף לשקוע? להלחם ברצון הזה?????? מה את אומרת????
מיכ, שיתפת וזה הרבה כי קודם לא הצלחת אז שמחה שזה יצא גם אם בכעס או בווטס אפ. כן, מבינה את הרצון כמו שאת אומרת ש"אמא לא תיסע"...האם את יכולה להגיד לה את זה ככה כפי שזה? לפעמים כשאומרים כבר יש הקלה אפילו אם היא תיסע. אני חושבת שאם אומרים: "אני עומד לשקוע בעצב" במקום: "אני עומד לשקוע בדיכאון" זה הרבה יותר אפשרי לתת לזה מקום ופחות מאיים. כי לשקוע בעצב זה אנושי, קורה לכולם וכן, כשנותנים לזה מקום זה בדרך כלל גם עובר. המשמעות של "לשקוע בדיכאון" כשמה כן היא: לשקוע. כי המחשבה אז היא על מצב מתמשך של עצב שקשה לצאת ממנו ולכן זה נתפס לכאורה כשלילי יותר למרות שגם במצבים אלו: לעצב חשוב לתת מקום!ולפעמים גם לדיכאון. לעניין של "לשקוע"- פחות. ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
