שאלה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ליאת, רציתי לשאול האם זה מוגזם שמטופל ירצה שהמטפל יהיה מעורב מעבר לשעת הטיפול, ותרשי לפזר את העמימות עם דוגמא : נניח שלמטופל יש בחינה משמעותית או משהו כלשהו משמעותי שהמטופל הזכיר את החשיבות בפגישות והמטפל יודע את המועד, אך כאשר זה האחרון לא התעדכן באותו יום של המאורע החשוב, המטופל התאכזב נורא והשליך את כל היחסים כלא היו. ברשותך 2 שאלות:1.(הנחה שהיחסים עם המטופל הם די ארוכים 3 שנים עם הרבה עליות ומורדות) האם היית כמטפלת כן דואגת לסמן למטופל שאת זוכרת? גם כי את יודעת כיצד יגיב וגם כדי להביע אכפתיות 2. ואם לא כיצד היית מטפלת בדבר לאחר שהמטופל הביע אכזבתו? כמובן שזה מאד יחסי ואינדיבדואלי אבל אשמח לשמוע את תשובתך.
היי תמר אענה לך מאד בכנות כי שאלת בכנות, גם איך הייתי מגיבה כמטפלת. אז... א. ברור שבמצב אידיאלי המטפל היה זוכר ומביע עובדה זו ב. מכיוון שהמטפל הוא גם בן אדם יכולות להיות כל מיני סיבות שבעקבותיהן לא ציין כמו: פשוט שכח :) מעומסים שלו, או שזכר אבל אז חשב על משהו אחר ושכח וכו'. ג. בוודאי שאם המטופל מביע אכזבה חשוב מאד שהמטפל יתייחס אליה כי: ראשית, לתת מקום לאכזבה כרגש לגיטימי. שנית, זה מעלה נושאים מאד חשובים כמו: מה זה אומר שיש "שניים" בקשר? האם אנחנו תמיד רואים את האחר? האם תמיד נצפה שיתייחס אלינו בדיוק בדיוק כפי שנרצה? מה קורה כשזה לא קורה? באמת יש המון נושאים מאד חשובים שניתן להגיע אליהם דרך האינטראקציה שתיארת. ליאת
הי תמר, אינני מטפלת (אך כן עוסקת באופן זה או אחר בטיפול) ורציתי להוסיף פן נוסף. מאוד טבעי שאם קרה לך משהו מיוחד וחשוב שתצפי מהמטפלת לזכור ולהביע התעניינות. זה אנושי לגמרי ואם המטפלת היא דמות משמעותית בחייך, זה אפילו מתבקש. אני מבינה שציפית שהיא תיזום שיחת טלפון מעבר למפגש הקבוע, ביום הבחינה ( מקווה שהבנתי נכון). לגבי זה- רוב המטופלים ימנעו מליזום קשר בין הפגישות בעצמם (גם אלה שמאפשרים זאת מצד המטופל) וידחו את השיחה על כך לפגישה עצמה. בכל מקרה, חשוב שתביעי את הצפייה והאכזבה שלך אל מול המטפלת, זה חומר חשוב להבנה את עצמך. ומקווה שהלך אחלה במבחן :-)