מתנת יומהולדת

ליאת יקרה, ראשית שמחה מאוד שחזרת. להרגיש אותך מחדש, להאמין שעתה זה מתאים ואפשרי ולקבל את המרחב שנוצר בהבנה ובתקווה שאת יודעת מה נכון עבורך. נעים לי פה. להתחזק מלקרוא את תשובותייך ולהתחזק מהקשר היותר קרוב שנרקם ביני ובין המטפלת ולו רק לאור כך שחזרתי יותר לזרועותיה וזה הנכון. ובכל זאת אני כותבת.. מתוך תקווה שתשובתך תאיר לי את הדרך. אני לרוב לא זוכרת תאריכי יומהולדת, גם לא של הקרובים לי, אך את זה של המטפלת אני נושאת עימי יום ביומו והוא קרב. וכמעט שנה אחר שנה אני אובדת עצות ומתחרטת בדיעבד על מה שקניתי או הכנתי עבורה. ובשל האימה אני לא רוצה להגיע בתאריך הפגישה שיוצא בדיוק על יומהולדתה. רוצה הפעם להעביר זאת הלאה.. תוהה האם בכלל אפשרי.. שואלת עצמי מה היה שם שנה שעברה שכה התאכזבתי ומה יהא השנה שהרי אינני חייבת. בטיפול אני עוברת עימה תקופה לא פשוטה, מאתגרת, שבה אני משתפת ומעלה דברים שלא עלו עד כה. גם כעסים כלפיה.. גם הררים של קנאה.. כך שמצד אחד לא מסתדר לי המשהו הקרוב של קניית מתנה עבורה ומאידך אני גם ממש ממש רוצה. רוצה להיות המיוחדת.. הנאהבת והייחודית עבורה.. מסובך לי מאוד. כשלזה מתווספים גם הלבטים של מה קונים. בא לי גרביים עבים לחורף ללטף אותה דרכם, אך זה נראה לי לא קביל. גם כל התסבוכת הפנימית הזו שכובלת אותי..