שמחה ועצב

כוח והבנה של מה שנכון וכאב שלא נגמר. ליאת פתאום הבנתי כל השנה האחרונה אני שכחתי את הדרך .מה שהיה לי חשוב זה הקשר שלנו שאני אשאר בטיפול...הפחד הזה שזה יגמר הפך לחרדה שניהלה אותי והפכה חכעס גדול שאני מאבדת את עצמי..שיחזור עצוב מול אבא ....כואב ....היא תהייה כל כך חסרה לי אבל אני אנשום לתוכי אחייך לעולם והמשיך עם הרוח ....ותמיד היא תהיה שם בלב .

הי אביבוש..אני ממש מתחברת למה שכתבת על הקשר...לפעמים גם אני חושבת שאבדתי בדרך את המטרה... ליאת, מה את מייעצת כדי לחזור למטרה ולא להילחץ כשהיא נוסעת או לחשוב כל הזמן על הקשר בינינו........קצת נמאס את האמת, אני רוצה קצת להתמקד במטרות ולא במקום שעברה או בנסיעות שלה, אולי היציבות תוביל לחזרה למטרות? לא יודעת, תקופה ארוכה חוזרות לקשר הזה..ולאמון...ולפי מה שכתבת פה ומה שאביב כותבת אני רוצה לחזור למטרה בבטחה...רעיון?

תמיד כשדלת נסגרת אחרת נפתחת. אנשים ניכרים בדרכיינו כדי ללמד אותנו משהו ...אני מאמינה שבאיזה שלב המעגלים שלנו עוד יפגשו ...לא יודעת מתי או איך אבל יודעת והקשר ימשיך להתקיים בלב ובכלל מן הסתם העדכן אותה בפרות ההצלחה שלנו . כי מה שזרענו בשש שנים יצמח ויגדל מתי שהו ותמיד אני מקווה שאזכור מאיפה זה בא ...

הפיצול מוטרף לגמרי ..... איך מלמדים ילדים במח ארבע חמש . שהיא ואני ו ניפרדים וזה לא כי היא לא אוהבת אותם זה כי אין לה כוחות לטפל בנו... לאמא לא היה כוח ליועצת לא היה כוח למנהל היה כוח הוא היה כמו אבא לפסיכולוגית לא היה מושג קלוש לאבחון ב...לא הבינו כלום לפסיכולוג הצבאי לא נתתי להתקרב ולה....נתתי את הלב נתתי לה לאחוז אותו בלי פחד ...סמכתי עלייה האמנתי בה אמרה לי שהדלת שלה תמיד פתוחה בשבילי.. אמרה לי שתהייה איתי כל זמן ארצה ...מבינה את הכל ...אבל איך אני יכולה להאמין למישהו ... רוצה טיפול נקודתי בלי קשר לא רוצה יותר מטפל שיקח לי את הלב ... יותר מידי אנשים שברו לי אותו ...